מדוע לא מומלץ לקנות משחקים חינוכיים לילדים?

יום ראשון 03 בינואר 2010 02:49 מאת: יובל סער

וגם: מהו משחק טוב ומה הכי חשוב כשמשחקים? ראיון עם ברני די קובן, סופר, מחנך וממציא משחקים

שעה אחת בלבד בחברתו של ברני די קובן מספיקה כדי להבין שמדובר באדם שמתייחס ברצינות למושג כיף. לא די בכך שהמלה כיף מופיעה בכל משפט שני שלו, אתרי האינטרנט שהקים נקראים deepfun ו-majorfun, ואת עצמו הוא מכנה - funsmith וריאציה על המלה גולדסמית (צורף באנגלית). "זו פשוט הדרך הקלה ביותר להגדיר את הקריירה שלי ב-40 השנה האחרונות", הוא אומר בחיוך.

די קובן, סופר, מבקר, מחנך, ממציא ויועץ בתחום המשחקים והצעצועים, פיתח תפישת עולם המבוססת על ערכי הכיף והמשחקיות ויישם אותה בתחומי המשחק, המולטימדיה, החינוך וההוראה, בעבודתו עם חברות מסחריות, ארגונים פרטיים ומוסדות ממשלתיים. ביום רביעי הוא ירצה על תפישותיו לפני תלמידי המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, במסגרת קורס עיצוב-צעצועים של המחלקה, בהרצאה פתוחה לקהל הרחב.

זה אינו הביקור הראשון של די קובן בישראל. הוא נולד בוויסקונסין לפני 68 שנה למשפחה יהודית, וכשהגיע לשנתו האחרונה בבית הספר חיפש דרך לעזוב את הבית. נסיעה לישראל היתה האפשרות היחידה שהיתה מקובלת על אביו, שהיה רב. בישראל הכיר את אשתו, אמריקאית אף היא. את ביתם בנו בארצות הברית, אך לאחר שבנם עלה לארץ, החליטו לחלק את זמנם בינה לבין ישראל. בימים אלו הוא מבלה את זמנו עם ארבעת נכדיו בירושלים.

אל העיסוק במושג הכיף הגיע די קובן לאחר שסיים תואר שני בלימודי תיאטרון. כשהתבקש לכתוב תוכנית לימודי תיאטרון לגילאי 5-12, ניסה למצוא דרך לימוד אלטרנטיבית ופחות דידקטית וחשב ללמד אימפרוביזציה. "עשיתי לעצמי מבחן", הוא מספר. "נתתי לילדים תרגיל ויצאתי מהחדר. כשחזרתי אחרי דקה בדקתי אם הם עדיין ממלאים את ההוראות שלי. אם התשובה היתה חיובית, ידעתי שמדובר בתרגיל טוב".

השלב הבא היה להכשיר מורים כדי שיעבירו את תוכנית הלימודים שבנה. כמו עם הילדים, גם בסדנה עם המבוגרים התחיל עם המשחק "גולם במעגל". לאחר 40 דקות שהמשתתפים עדיין שיחקו באותו משחק, הבין שעולם המשחקים רלוונטי למבוגרים לא פחות מאשר לילדים. לדבריו, מדובר בחוויה שדומה במהותה לתיאטרון. "זו ממש הצגה, שלכל אורכה אתה נמצא בדיאלוג עם עצמך ובו אתה צריך להחליט מי אתה, איך אתה יוצר קשר עם מי שמסביבך, איך אתה גורם שיבחרו בך, איך אתה מציג את עצמך? כך גם בעבור מי שרץ מאחורי הגב של המשתתפים האחרים שיושבים במעגל - את מי אתה בוחר? את החבר שלך? את מי שרץ הכי מהר? הכי לאט? זו עלילה מורכבת מאוד, שיש בה גם כל הזמן הרבה עלילות משנה. כל מה שלמדתי על תיאטרון הופיע במשחק הזה. כשאתה משחק אתה פתאום אדם אחר - מצד אחד זה אמיתי, מצד שני זה עדין משחק; ממש כמו בתיאטרון".

    "משחק גרוטאות" בעיצובו של ברני די קובן. האנשים חשובים יותר מהמשחק

כאשר עבר די קובן לגור עם משפחתו בחווה בפנסילווניה, שבשטחה ניצב אסם גדול, הוא הפך אותו ל"שמורת משחקים" והעביר סדנאות משחקים למורים, למטפלים, לסוהרים ועוד. במקביל החל לעצב משחקי קופסה, ללא הכשרה פורמלית בעיצוב. "לא אהבתי את התעשייה", הוא אומר, "כי מה שאיפיין אותה, עד היום, היה למכור כמה שיותר". גם את המשחקים שמוכתרים כחינוכיים הוא לא מחבב במיוחד: "הבעיה עם משחקים שמודבקת עליהם תווית 'חינוכי' היא לא במשחק אלא במה שאנחנו חושבים שהוא חינוכי. לדוגמה, משחקי ספורט. זו מסורת שלמה של משחקים שבבסיסה עומדת ההנחה שאתה חייב להיות טוב מספיק בשביל לשחק, ואם אתה לא מספיק טוב, אז ימצאו מי שישחק במקומך. אני רוצה לשחק במשחק שכולם יכולים לשחק בו".

די קובן פיתח את גישת "משחקי גרוטאות" (Junkyard Sports), שדוגלת בהתבוננות ותרגום חפצים יום-יומיים לכלי משחק. "משחק טוב הוא לא משחק שבו אתה שואל אם אתה טוב מספיק אלא אם המשחק טוב מספיק", הוא מבהיר. "הוא צריך להיות קל ללימוד, משחק שכיף לשחק בו עוד ועוד, אבל שגם אפשר לשחק בו פחות משעה, משחק שקל לאחסן אותו ושהוא נשמר לאורך זמן, ושהוא מורכב מספיק בשביל שיהיה אפשר לעשות בו שינויים. הכי חשוב, כמובן, שהוא יגרום לאנשים כיף".

מבחינתו, האנשים חשובים יותר מהמשחק או מהתוצאה הסופית. לאישוש טענתו הוא מגייס את דבריו של ביל ראסל, שהיה הקפטן של קבוצת הכדורסל בליגת האן-בי-אי, הבוסטון סלטיקס: "ראסל אמר שהוא נהנה לשחק רק אם גם הקבוצה השנייה גם משחקת טוב. אחרת למה לטרוח? זה משעמם, וכשמשעמם לנו זה סימן שאנחנו לא במקום שאנחנו צריכים להיות בו".

זה לא "טבעי" לשחק?

"אצל מבוגרים זה אחרת, מבוגרים צריכים לקבל רשות לשחק. האופן שבו הם ישחקו תלוי במידת הרשות שהם יקבלו. אצל ילדים כל מה שצריך זה שהמבוגרים לא יפריעו להם לשחק".

מבחינתו של די קובן, רשת האינטרנט, שהוא מכנה "מגרש משחקים אחד גדול", היא דוגמה טובה לכך. "כמעט כל מי שכותב בלוג לא עושה זאת בשביל הכסף, הוא נהנה מזה. אין שם מניע חסוי, אין תמריץ כלכלי. בשלב מסוים הבנתי שהכיף הוא מה שחשוב, במיוחד בתרבות המערבית שמקדשת את העבודה. מחקרים מראים שמשכורת גבוהה יותר לא הופכת את העבודה למהנה יותר, בעלת משמעות גדולה יותר וכו'. התמריץ של רובנו הוא הכיף, וכיף מבחינתי משמע שיש לנו בחירה ושיש לנו שליטה במה שאנחנו עושים".

זה באמת כיף? אתה לא מרחיב את המשמעות של המושג?

"למה אנשים עושים ספורט אתגרי שמסכן את החיים שלהם? הם מספרים על תחושה של מחויבות, פידבק מיידי, אינטנסיביות, על ראייה של העולם בצבעים חדים יותר, על הרמוניה ועל שקט פנימי. אנשים שכיף להם מדווחים על אותן תחושות".

כיף לא מחייב בדרך כלל גם צחוק ושעשוע?

"כשאתה משחק ב'גולם במעגל' אתה לא תמיד צוחק. להיפך, אתה מאוד רציני, אנשים רודפים אחריך. אבל זה כיף. יש כיף מצחיק ויש כיף רציני, כמו שיש כיף אחראי וכיף לא אחראי. כשאתה נוסע ברכבת הרים אתה אולי צוחק אבל לא כי זה משעשע אותך. וכשישאלו אותך לאחר מכן איך היה, אתה תגיד שהיה כיף".

תגיות: יובל סער