גלריה

עדכנו אותנו




מסיבת בת-המצוה: געגועים לרבע עוף

יום ראשון 04 באוקטובר 2009 02:52 מאת: נירה מוזר

במקום חגיגת בת-מצוה גדולה בתם של חברים שלי בחרה לטוס לחו"ל



(איור: לי קורצווייל)

פרסומת

בתם של חברים שלי בחרה לטוס לחו"ל במקום חגיגת בת-מצוה גדולה. במקום כל הט-ר-רם - טיסה ראשונה לחו"ל. לא היה קשה לשכנע. לונדון. התרגשות גדולה. איזו ילדה חכמה.

"אבל בכל זאת, רק מסיבת יומולדת רגילה, לחברים מהכיתה. לא במועדון או משהו כזה. בבית".

אין ספק. חברים זה כל כך חשוב. יומולדת צנוע לחברים מהכיתה אפשר. כל כך טוב שהיא ילדה חברותית, הבת של החברים שלי.

"אבל לשתי הכיתות, כי לא נעים לי להזמין רק חלק. זה לא יפה".

מה פתאום רק חלק. אף פעם לא. שתי הכיתות. זה טוב שיש לה חברים משתי הכיתות, לבת שלהם.

"אבל אי אפשר בבית. זה המון ילדים".

טוב, אז לא.

סבא וסבתא נחלצו לעזרה וכמו דאוס אקס מכינה, הצילו את המצב בהצעה נדיבה לעשות את המסיבה אצלם על הגג. אומץ לב? נדיבות? חוסר מודעות?

אז היה גג.

בשלב הזה הבינה בת-המצוה שההורים שלה רואים את עצמם פטורים מארגון החגיגה בזכות הנסיעה לחו"ל. זה קצת העציב אותה, אבל מזל שהיא כזאת ילדה אופטימית ואסרטיבית. היא מצאה באינטרנט די-ג'יי (נו, אי אפשר לעשות מסיבה בלי מוסיקה) וחברה קטנה וצנועה שמארגנת כיבוד (לא משהו גרנדיוזי: פוקצ'ות, מפל שוקולד - לא יותר מדי), אשה שמכינה בבית עוגות מיוחדות עם איזה כיתוב שרוצים (צריך רק לנסוע לעיר אחרת להביא). היא גם הכינה מצגת על עצמה. בהפתעה. ובמקום הבוק שעשו חלק מהחברות, ביקשה לפתח תמונה ענקית שלה, כדי שכל אחד יכתוב ברכה ויחתום על הפספרטו. במקום הילד הרע שיוצא בלי כל אזהרה התפרצה מהגוף הצנום של הילדה החמודה הזאת מפיקה בת 25.

גם ההורים התעוררו והבינו שצריך לאסוף את סרטוני הווידיאו שצולמו זה עתה, כשנולדה, ולהפיק סרט קטן, אחרת הם באמת אבא ואמא לא טובים וחבל שהם לא חשבו על הדברים האלה לפני שהם החליטו להביא ילדים לעולם הזה.

הופק סרט. האבא גם מכיר מישהו שמכיר מישהו וכמה אלילי נוער אמרו שם מזל טוב בסרט. שלא יגידו בכיתה שלא אוהבים את הילדה.

אחר כך היתה נסיעה לחו"ל והכל היה בסדר. החברה שלי חשבה שהחגיגות מאחוריה ואפשר להתחיל להתכונן למסיבת בר-המצוה של הבן שתהיה, בעזרת השם, בעוד שנתיים.

אבל אז עלתה השאלה: מה, למשפחה לא נעשה כלום?

טוב. רק למשפחה. משהו קטן אחר הצהריים. למה לא?

טוב. אז רק משהו קטן. הושכר ציוד, שולחנות, כלים. נאפו פשטידות. נחתכו אבטיחים. פיצוחים. ירקות. פרחים. לא משהו גדול. 50 איש. האנשים הכי הכי יקרים. ובני זוגם. וההורים שלהם. באמת לא יותר.

"ולחברים של ההורים, שגם הזמינו אותנו, לא נעשה כלום?"

אה...

"ומה? אני לא מאמינה?! את לא תנאמי מול כולם נאום קטן כדי לברך אותי?"

אבל...

היא נהדרת, הבת של החברים שלי. אני אוהבת אותה כאילו היתה שלי.





תגיות: הורות

(4 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5