גלריה

עדכנו אותנו




המדרגות התל אביביות של מוניקה סוסנובסקה

יום שני 06 בספטמבר 2010 03:00 מאת: אלי ערמון אזולאי, גלריה

אף שרוב עבודותיה של האמנית הפולנייה מוניקה סוסנובסקה עוסקות במרחב המזרח-אירופי, במוזיאון הרצליה היא מציגה מיצב שיצרה בעקבות גרם מדרגות שראתה בתל אביב. לדבריה, היא לא נמשכת להריסות אלא לטרנספורמציות



מוניקה סוסנובסקה

תצלום: דניאל צ'צ'יק

פרסומת

אף ש"מדרגות", המיצב החדש של מוניקה סוסנובסקה, המוצג במוזיאון הרצליה, קיבל השראה מגרם מדרגות ספציפי אחד בבית העיר בכיכר ביאליק בתל אביב, גם הוא מצטרף לשרשרת פסלים ומיצבים שיוצרת האמנית הפולנייה זה יותר מעשור ועוסקים במרחב האורבני המזרח-אירופי. השינויים הארכיטקטוניים, ההיסטוריים והאידיאולוגיים שהתחוללו במרחב זה בשני העשורים שמאז נפילת "מסך הברזל" מרתקים את האמנית, הטוענת כי "הארכיטקטורה סביבנו אינה רק מניפסט חזותי".

עבודתה של סוסנובסקה בולטת באולם הגדול של המוזיאון, שבו מציגים כעת יותר מ-30 אמנים ישראלים, זוכי פרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ולעיצוב. המיצב שלה הוא גרם מדרגות מסתלסל, שנמוך במובהק מגובהו של החלל ועל כן הוא נדחס ונמחץ כדי להידחק למידותיו של האולם, שנותר ריק בשאר חלקיו. אף שגרם המדרגות עשוי מתכת צבועה בשחור ואדום, שמחברת בין רצפת האולם לתקרה הגבוהה והמוארת שלו, הוא יוצר אשליה של גמישות וחומריות של גומי.

עבודה דומה לזו הוצגה מוקדם יותר השנה במוזיאון K21 בדיסלדורף שבגרמניה. אף שהיא בת 37, סוסנובסקה כבר הציגה במוזיאונים חשובים בעולם וייצגה את פולין בביאנלה לאמנות בוונציה ב-2007. עבודתה הוזמנה לפתוח את סדרת העבודות החדשה שהשיק המוזיאון בדיסלדורף ובה יוזמנו אמנים להתערב בחלל המוסד וליצור עבודה ספציפית לאתר זה. את גרם המדרגות בדיסלדורף היא הניחה על גג המבנה כמדרגות חירום אך מקצתם נשענים על גג הבניין.

עבודותיה של סוסנובסקה הן תמיד תלויות חלל: הן נוצרות במיוחד לאתר התצוגה ולרוב נהרסות לאחר מכן, מכיוון שהיא נוהגת ליצור בקני מידה גדולים. משום כך, כל עבודה מחייבת אותה ללמוד את החלל שבו היא מציגה והיא מרבה גם לחקור את הארכיטקטורה של אותו חלל. היא מספרת כי האריכטקטורה של המוזיאון בדיסלדורף אקלקטית מאוד: חלקים חדשים נוספו על חלקיו הישנים והדבר נעשה תוך כדי עירוב של סגנונות. "היה לי ברור שאם אוסיף משהו לחלל אלה יהיו מדרגות, או משהו אחר שנועד לתנועה, למעבר בין חללים, בין למעלה למטה", היא אומרת. היא בחרה לעצב את גרם המדרגות בסגנון שלא התאים לאסתטיקה המצויה במוזיאון, כך שתיווצר תחושה שעקרו אותו ממקום אחר והוא הוצב מחדש.

ההשראה לשתי העבודות היתה תצלום שצילמה בישראל לפני שנתיים בעת שיטוטיה, כשהיתה אורחת במרכז לאמנות חזותית בירושלים. מנהלת המרכז בירושלים, נירית נלסון, אירגנה בעבורה סיור שעניינו ארכיקטורה בתל אביב ומחוץ לה. את גרם המדרגות היא צילמה בבית העיר בתל אביב, אבל בזמן שחלף מאז הוא הוסר מהמקום. "חשוב לי להבהיר שזה רק אחד ממקורות ההשראה לפרויקט", אומרת סוסנובסקה. "זה אף פעם לא מתמצא במשהו אחד. אינני מאיירת".


מוניקה סוסנובסקה, "מדרגות", 2010 | תצלום: יגאל פרדו

היא מספרת כי אהבה את מה שראתה באותו סיור. "הכל עדיין אקזוטי בעבורי, אף שזיהיתי חלק מהסגנונות. אבל עדיין לא ראיתי כזה ריכוז של באוהאוס במקום אחד. אני אוהבת בתל אביב את העובדה שמצד אחד היא נראית כמו עיר מודרנית אך מצד שני היא חשופה למזג אוויר, שמותיר בה נזקים עצומים. כך שאפשר לראות בעיר אזורים שכמעט מתים ומתבלים, אזורים מחודשים וחלקים חדשים מן היסוד. דימיתי את העיר למשהו אורגני ועניין אותי לראות כיצד כל הסגנונות מתקיימים אחד ליד השני".

סוסנובסקה למדה ציור באקדמיה לאמנות בפוזנן ולאחר מכן השלימה לימודי תואר שני באקדמיית רייקס באמסטרדם. "מעולם לא למדתי ארכיטקטורה, אני חובבנית אך אני מתעניינת בארכיטקטורה מאוד", היא אומרת. "כשאני מגיעה למקום אני משתדלת לא להגיב ישר, לא ללכת לפי מה שאני אוהבת או לא, להימנע משיפוט ולנסות להסתכל על הארכיטקטורה כתופעה - כיצד הרכיבים שלה מתקשרים אתנו וכיצד היא מייצגת את החברה, את הפוליטיקה או את הפילוסופיה. חשוב לי שהמיצבים שלי יגרמו לאנשים לשים לב לדבר-מה, לחשוב לא רק על האמנות אלא גם על משהו שכרוך בהכרח ביום-יום שלהם".

ברבות מעבודותיך, ובהן "1:1" שהצגת בביאנלה בוונציה, יש אלמנט של הרס או קריסה של קונסטרוקציות, הן במובן הפיסי של מבנה והן במובן הסימבולי של חברה ותרבות.

"אני מתעניינת בטרנספורמציה, במעבר משלב אחד לאחר. הרס זה יותר מדי אגרסיבי. הטרנספורמציה היא כמו תוכנית על - היא יכולה להכיל גם הרס, אבל לא משתמע מכך שאני נמשכת להריסות. למשל, באחד מהשיטוטים שלי סביב ורשה ופרבריה, נתקלתי במפעל ישן והרוס שבו ייצרו בעבר בלוקים ושלדות לבתים מבטון. כל הפרויקט הזה קרס עוד בשנות ה-80, אף אחד לא רצה להתגורר בבתים כאלה יותר. במקרה, זמן לא רב לאחר מכן חבר הפנה אותי לחברת פלדה קטנה שתסייע לי בבניית קונסטרוקציה לאחת העבודות. התברר שהחברה הזאת עובדת בשטח של המפעל והמקום עצמו העניק לי השראה עצומה באחת העבודות".

נדמה כי סוסנובסקה מצטרפת לאמנים נוספים ממדינות הגוש הסובייטי לשעבר, שחוזרים לעסוק בשנים האחרונות בשאלות של מקומיות ומתעמתים עם משקעים היסטוריים מתקופת מלחמת העולם השנייה או מהתקופה הקומוניסטית. למשל, אצל מירוסלב בלקה הפולני ואצל גרגור שניידר הגרמני העניין הזה בא לידי ביטוי בשימוש בארכיטקטורה וביצירת חללים.

"אני לא מרגישה שיש קבוצה, אבל בהחלט יש נטייה משותפת והתלהבות מסוימת להסתכל סביב ולבנות דברים", אומרת סוסנובסקה. "ככלל, אני חושבת שאנחנו חיים בתקופה שבה שאנחנו יכולים לעשות הרבה. השימוש בארכיטקטורה והדיון בארכיטקטורה נהפך ללגיטימי. בפולין, אנחנו נמצאים בנקודה שבה אנחנו בונים את הארץ שלנו. אני מאמינה שלאחר 1989 ההתלהבות הזאת גדלה. יש לנו מוזיאונים חדשים, כולם דנים בהם ובפעולה הזאת של בנייה מחדש והורדה של המבנים המודרניים שהיו מזוהים עם התקופה הקומוניסטית. אלה הדברים שאולי כולנו חווים והתמורה הזאת מאוד ניכרת לעין".





תגיות: אלי ערמון אזולאי, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, מוניקה סוסנובסקה

(3 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5