מועמדי פרס גוטסדינר: נירה פרג

יום שני 15 במרץ 2010 03:00 מאת: אלי ערמון אזולאי | תצלום: דניאל צ'צ'יק

נירה פרג היא תל-אביבית, אבל מציגה בסרטי הווידיאו שלה את ירושלים, "המערב הפרוע" שלנו, שבו הפלסטינים דואגים למקומות הקבורה של הישראלים

"היה לי חשוב להביא את ירושלים לתל אביב", מספרת נירה פרג, אחת משלושת האמנים המועמדים לפרס גוטסדינר לאמנות ישראלית, שתערוכותיהם נפתחו ביום שישי במוזיאון תל אביב. תערוכתה של פרג, ששמה "הר", מוקדשת לשלל טקסים, מחוות, פעולות והרגלים העומדים במרכז ההכנות לשני רגעי מנוחה מרכזיים בקרב יהודים מסורתיים או דתיים: השבת וההיאספות אל האבות, כלומר המוות. לדבריה, שתי עבודות הווידיאו שהיא מציגה "עוסקות בשמירת הטריטוריה שרק בה אפשר לייצר את המנוחה".

חלל התצוגה שניתן לפרג גדול ומשום כך התאפשר לה לפצל את אחת משתי העבודות, "שמור בחיים", לשלוש הקרנות גדולות. במידה רבה, הפיצול מאפשר לה חירות בעריכת היצירה, והצגת מעין רצף שלא היה בתכנון המקורי. הסרט צולם במשך שבעה חודשים בהר המנוחות בירושלים, והוא מתעד בפשטות את שגרתו של מוסד הקבורה. למשל, כיצד אנשים רוכשים לעצמם פינה שבה ייקברו ומתוקף האמונה התפלה מסמנים אותה באבן שיש עם המלים "שמור בחיים" בתקווה שיאריכו ימים.

מצלמתה של פרג מתרכזת באבלים שפוקדים את בית הקברות, אך גם בעבודה הקשה של הרחבת בית הקברות. היא גם מתעדת את הפועלים המתפעלים את המקום - פלסטינים ופליט סודאני. העבודה צולמה גם בעת המתקפה הישראלית בעזה בסוף 2008 ותחילת 2009, ובאחד הקטעים המרגשים נראה האחראי על העובדים, שגם הוא פלסטיני, כשהוא מונה את שמות הפועלים בזה אחר זה. פעולה זו יכולה להתפרש כהד לטקסי יום הזיכרון לחללי צה"ל, כאשר מוזכרים שמות הנופלים. מזווית נוספת, אפשר לראות בכך התעקשות אמיצה מצד האחראי להשיב לפועלים את שמם ולשחרר אותם מזהותה הכללית מקבוצה אמורפית בלתי מזוהה של פועלים.

נירה פרג על רקע עבודתה "שמור בחיים". "זה זמן מה אני מתעניינת ביחסים בין קבוצה ליחיד"

העבודה הנוספת שמציגה פרג היא "שבת" מ-2008, שכבר הוצגה בעבר ובמרכזה עומד המעבר בין חול לקודש. פרג מתעדת בה את סגירת השכונות החרדיות בירושלים עם כניסת השבת. העבודה מחזקת את ההנחה הרווחת כי ירושלים מחולקת לשתי ערים, אך לא בהקשר הישראלי-פלסטיני אלא בהקשר היהודי הפנימי: עיר אחת שמורה מפני כניסתן של מכוניות והשנייה פתוחה לנסיעתן. כמו ב"שמור בחיים", גם בעבודה זו המנוחה מופרעת על ידי הפעולות השונות המכוננות אותה, בין שעל ידי גרירת המחסומים הלוך ושוב ובין שעל ידי השיפוצים הבלתי פוסקים המוצגים בה.

"התחלתי לחלק את ישראל: תל אביב כפיקציה וירושלים כאמיתית", אומרת פרג. "אני יכולה לומר זאת בדיוק מפני שאני תל-אביבית. כאן אני יכולה לספר את הסיפורים שלי, לערוך, לנסח מחדש את המציאות ולהיות בשליטה על החיים שלי. ירושלים זה ההיפך: היא המערב הפרוע ומישהו אחר, לא ברור מי, מנהל את העניינים". פרג אינה נרתעת מהגדרה פוליטית ויותר מכך, היא מאמינה ש"הכל פוליטי. כשאני פותחת מצלמה, אני עושה אקט פוליטי. אלו הן פעולות של אנשים שנעשות במרחב ציבורי".

פרג, בת 40, למדה לתואר ראשון באקדמיה קופר יוניון בניו יורק ולתואר שני בבצלאל. לדבריה, היא תמיד פועלת מתוך מודעות גדולה למדיום ולתצוגה: "הלופ שהווידיאו מוקרן בו במוזיאון הוא בלתי נפרד מהתוכן. זה זמן מה אני מתעניינת ביחסים בין קבוצה ליחיד, פרטי לציבורי וביחסי כוחות בין פעולות. מהר מאוד התחלתי ליצור ולהיות במצבים שחוזרים על עצמם, בשביל שתהיה לי היכולת לחקור אותם. פה ניסיתי להתחקות אחר אירוע וליצור אותו מחדש במוזיאון".

היא מעוניינת ליצור בעבור הצופים "חוויה שיש לה איכות חד פעמית אבל היא רב פעמית. חשוב לי לשאול כיצד בעת ובעונה אחת אנחנו חיים בתוך חברה מאוד מלאכותית ומנסים לקיים בהם את החיים באופן הטבעי ביותר".

» תערוכת תחרות שלב הגמר לפרס גוטסדינר - כל הפרטים

תגיות: אלי ערמון אזולאי, נירה פרג, פרס גוטסדינר