גלריה

עדכנו אותנו





אלכס קרמר חוזר לשורשים

יום שישי 13 בנובמבר 2009 03:00 מאת: סמדר שפי

שתי תערוכות היחיד של אלכס קרמר, "גיא בן הינום" במוזיאון תל אביב ו"עונת השמים" בגלריה גורדון, מתייחסות בהרחבה לתולדות האמנות המערבית אבל מציגות מקוריות שאין לטעות בה



"נוף", 2007

פרסומת

אלכס קרמר מציג כעת שתי תערוכות יחיד, "גיא בן הינום" במוזיאון תל אביב ו"עונת השמים" בגלריה גורדון. קרמר זוכה כבר שנים להערכה מוצדקת, אך שתי התערוכות מחזקות את ההכרה בחשיבותו. הוא מתגלה בהן במלוא עוצמתו כאמן אקספרסיבי בעל קול משלו. עם זאת אפשר לראות בשתי התערוכות את הקשר בין עבודותיו לאלה של אביבה אורי, אריה ארוך ומשה קופפרמן, אמנים המבוגרים ממנו בשניים ושלושה דורות מבחינת המסורת המקומית.

קרמר מתייחס כבר שנים רבות גם לעבודות של אמנים מתולדות האמנות האירופית, בהם ואן גוך, רמברנדט, מונדריאן, וגם לאלה של אמנים אמריקאים כמו סיי טוומבלי. בתערוכה החדשה בגורדון הוא מתייחס ישירות ובהרחבה ניכרת לעבודה של ג'ון קונסטבל, הצייר האנגלי הרומנטי.

בתערוכה במוזיאון תל אביב יש תחושה של דחיפות יצירתית, של בעירה פנימית שכמוה לא נראתה במוזיאון זמן רב. המעבר בינה לתערוכה היפה של ארם גרשוני המוצגת בסמוך לה (עליה תתפרסם ביקורת נפרדת) ממחישה זאת היטב. הבדים וההדפסים של קרמר אוצרים סערה. הצידוק הפנימי העמוק לגודלן הגדול יחסית של חלק מהן, הוא בכך שהפורמט צר מלהכיל והתחושה היא שאין גודל שיספיק לשם כך. קרמר עובד בשכבות של צבע, של הוספה והסרה, כך שחלק מהציורים הם כמעט תבליטים והחומריות עזה. כמו ברבות מהתערוכות במוזיאון יש עודף של יצירות. מיותרת הצגתם של הדיוקנאות העצמיים ושל כמה עבודות מוקדמות, ונראה כאילו גבר הרצון להציגן על שיקולי בניית התערוכה.

החדר היפה ביותר בתערוכה הוא החדר שבו מוצגים ציורי העצים הגדולים, הערומים, העצובים והאמיצים של קרמר. אלה שלושה ציורים גדולים, שצוירו בשנים 2007-2009. רוחבם וגובהם מעל מטר וחצי וכותרתם "עץ". קרמר מתייחס לעץ כשלד שצורתו הבסיסית צלב וענפיו הם קווים תלויים המתרחקים מהגזע המרכזי. הענפים עשויים כבחריטה על משטחי צבע בעלי צבעוניות מונכרומטית. כך למשל, פעם מדובר במשטח בהיר בצבעי חול ואפור ועליו קוים אדומים כמו עורקי דם ופעם על רקע אפור שחור-סגול שמכסה שכבה בהירה יותר. רב הקשר לציור המוקדם של מונדריאן בשנים 1910-1912. בקטלוג התערוכה, בשיחה עם האוצרת ורדה שטיינלאוף, טוען קרמר כי מונדריאן התחיל "מהפירוק במטרה להגיע לסדר אופטימלי. אצלי זה הפוך: אני מתחיל מהמסודר, גובה לעומת רוחב, ומגיע למקום כאוטי שממנו עולים שוב הסדר, הדימוי והקומפוזיציה".


                     "גיא בן הינום", 2007

המשותף לעצים של קרמר שהם כמו מרחפים במקום שהוא לא יום ולא לילה, זמן לא זמן, שגם מאחד בתוכו, כמו לפני הפרדת היום והלילה, את הזמנים כולם. התחושה של "לא יום ולא לילה" מתקשרת גם לסדרה הגדולה, גיא בן הינום, שמשמה נגזר שם התערוכה כולה. הסיטואציה של זמן משתבש, או חוזר, כמו היה חומר, למצב קמאי, מצב של אפוקליפסה או ראשית גאולה, מתקשר לאגדות שנקשרו לגיא בירושלים, שפעם הקריבו בו קורבנות אדם למולך ואגדות סיפרו שבו מצוי הפתח לגיהנום (שוב דימוי מיסטי שכביכול מתורגם לחומר, מקום גשמי).

בסדרה הזו, שצוירה בין 2006 ל-2009, מצליח קרמר ליצור מבטי עומק לתוך הציור כאילו היה הולוגרמה או ערימת שקפים, כאשר יש מסד של נוף הרים או קווי עץ ומעליהם רוחש מערך שלם של קווים שהם כמו וקטורים של כוח, שפת תנועה וסימוני זמן. התחושה היא אובדן וכאוס ומצב דיכוטומי. בספר האמן "גיא בן הינום", שיצר השנה בסדנת ההדפס בירושלים, הצליח קרמר ליצור מתוך השטיחות של ההדפס תחושה רוטטת שמתייחסת לפוטנציאל השינוי והקטסטרופה של המקום. חבל שלפחות מקצת השירים שכתב לצד ההדפסים, ומגלים כישרון נוסף של קרמר, לא הוכנסו כטקסט לקטלוג.

לש את הצבע

"עונת השמים" בגורדון מגובשת יותר ומכאן גם פיוטית ומזוקקת. העבודות הבולטות הן עבודות גדולות ובהירות. כולן ללא כותרת, למעט שם הסדרה "עונת השמים". לעומת סדרת גיא בן הינום המבט בעבודות אלה מופנה מעלה, לאפשרות של ישועה או אסקפיזם. השמים של קרמר הם הכל מלבד מצועצעים. קרמר יוצר שדות של תכלת וחורט עליהם בקו שנראה כמו ניסיון לעבור דרכם או לכתוב עליהם. כמעט מתבקש לומר שהוא נאבק בשלמות, יוצר פיגום לא פיגום, או אולי סולם כמי שנתמך ותומך באותו הזמן.

יפות מאוד הן העבודות הקטנות הריבועיות של פחם על נייר, שבהן הוא מצייר את נוף קיבוץ כברי, באופן שאינו מעתיק את הנוף אלא צולל לתוכו, כמי שמחפש מתחת לשלווה והסדר את ההיוליות שיש בעבודות הגדולות של השמים או בגיא בן הינום (במוזיאון מוצגים תחריטים של קרמר שנעשו במרכז גוטסמן לתחריט, מקום שהירבה לארח אמנים והפך את נוף כברי לאחד הנופים המצוירים ביותר בשנים האחרונות).

בעבודות השמן הגדולות בעקבות קונסטבל (1776-1837), קרמר משתמש בלוח צבעים דשן של ירוקים סמיכים לצד האפורים והאדומים שמאפיינים רבות מעבודותיו. קונסטבל היה ידוע בזכות רישומי הכנה ענקיים שעשה בטבע, לעתים בצבעי שמן, לא פחות מאשר בעבודות המוגמרות שצייר לפיהם בסטודיו. רישומי הענק האלו היו בזמנם יוצאי דופן ודומה שקרמר מתייחס אליהם. נדמה כי מן היצירות עולה צליל, הכלאה של גרנדיוזיות ותנופה אדירה עם אינטימיות, כשקרמר כאילו לש את הצבע את הצורות ומגמיש אותם ליצירות בעלות נוכחות חזקה מאוד.

אלכס קרמר - "גיא בן הינום". אוצרת: ורדה שטיינלאוף. מוזיאון תל אביב (שאול המלך 27), שעות פתיחה: יום שני ורביעי, 10:00-16:00; יום שלישי וחמישי, 10:00-22:00; יום שישי, 10:00-14:00; שבת, 10:00-16:00

אלכס קרמר - "עונת השמים". גלריה גורדון בתל אביב (בן יהודה 95), שעות פתיחה: יום שלישי-חמישי, 11:00-19:00; יום שישי, 10:00-14:00; שבת, 10:00-13:00. עד 21 בחודש

תגיות: אלכס קרמר, סמדר שפי, תערוכה גיא בן הינום



(13 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5