בצלאל מציגים: מתכון לאמנות ריקה

יום שלישי 21 ביולי 2009 03:00 מאת: סמדר שפי

רבות מהעבודות המוצגות בתערוכת בוגרי בצלאל יוצרות תחושה שהוכנו כמעט בהתכוונות לגלריה מסוימת, ב"לוק" נכון

פושר. זה שם התואר המתאים ביותר לתערוכת בוגרי המחלקה לאמנות בבצלאל. זו אינה תערוכה גרועה, ורק פה ושם יצטער הצופה על כך שבוזבזו ארבע שנים מחייו של אדם שמוריו לא טרחו להפנות אותו למסלול לימודים שונה. ובכל זאת, התערוכה רחוקה מלהלהיב.

העבודות של רבים מ-49 הבוגרים הן מעין תערוכות יחיד קטנות, שיש תחושה שהוכנו כמעט בהתכוונות לגלריה מסוימת, ב"לוק" נכון ומתוך מאמץ זעום בלבד להעביר משהו שהוא מעבר לכך. הסטודנטים עצמם התייחסו לבעיה הזאת בקטלוג התערוכה, תחת הכותרת "אמנות וסטיילינג".

» המדריך המלא לתערוכות הבוגרים 2009
»עכבר קפה: יובל סער מסקר את תערוכות הבוגרים בבלוג העיצוב שלו

התופעה של אמנות שנראה שהנכס העיקרי שלה הוא אכן סוג של מראה אופנתי אינה חדשה, אך היא החריפה בשנה האחרונה. תערוכות שלמות נראות כתפאורה של גלריה עכשווית שהוכנה לצורך סרט, סדרת טלוויזיה או פרסומת - או גרוע מכך, כתפאורה לדיון רעיוני. זו תופעה שאפשר בקלות להתדיין עליה מתוך היתלות באילנות הגבוהים של הפוסט-מודרניזם, אך הדבר חסר תוחלת. אם אמנות במיטבה היא אומניפוטנטית, מציעה ריגוש, חוויה ואתגר, הרי אמנות התפאורה - או הסטיילינג - נשארת ריקה. במקרה הטוב היא אינה יותר מאשר מתג המפעיל שרשרת אסוציאציות, לא כתוספת אלא כתחליף לתוכן.

מתוך המיצב של שחר ריינר

מכיוון שמדובר בתערוכת בוגרים, אין טעם להתייחס לעבודות החלשות יותר. תערוכות אלו אינן מנבאות את דרכם של אמנים בעתיד וכבר היו לא מעט כוכבים-לרגע שדעכו, לעומת אמנים שעבודת הגמר בהחלט לא שיקפה את יכולתם.

ובכל זאת, עולה תמיהה: האם ישבו סטודנטים ועשו רשימה של מה הם נושאים "נכונים"? קבורת דרכון ישראלי, ציורי עצי זית, עירום גברי, פועלים פלסטינים ופועלים יהודים - אין נושא בדיון הציבורי או הפנים-אמנותי העדכני ביותר שאינו מופיע בתערוכה, והבעיה היא שלמעשה לא נאמר עליהם דבר. זוהי בעיקר מעין הצהרה עליהם.

לא מעט סטודנטים מציגים הקבצי ציורים המבהירים כי יש בעיה קשה בהוראת הציור במחלקה. כוחה של התערוכה במיצבים, שרובם כוללים מדיה דיגיטלית.

התבוננות פנימה

היצירה הבולטת ביותר היא של תמר שפוני, המציגה עבודות וידיאו לצד עבודת פיסול קינטי. שפוני עוסקת במצבים של אי-בהירות, של חלום וסוד. במרכז החדר העבודה "ממעמקים", העשויה לוחות קרטון הניצבים בצפיפות; מנקודה אחת בחדר הם נראים כמעין ארון קבורה, מאחרת - כמפה טופוגרפית, ולבסוף מתגלים כמנהרה שמנורה חולפת מעליה הלוך ושוב, מאירה את הפנים והופכת אותו למעין מודל אדריכלי של חלל מסויט. ביצירה גם מוקרן סרט הווידיאו "שם-מים" (שזכה במקום ראשון בתחרות הווידיאו-ארט בפסטיבל הקולנוע בירושלים). שפוני מצליחה ליצור מרחבים של חוסר בהירות, לפתוח פתח להרהור ולא למנודי ראש של הסכמה עם דעה זו או אחרת. החוויה שהאמנות שלה מייצרת כאן היא חוויה אישית, חוויה של התבוננות פנימה.

עבודה של נועה גלזר

ליהי בן שלום מציגה את "פסיכה" - מעין מסך העשוי מפת שולחן פלסטית שגוהצה, לצד שולחן פלסטיק שנחתך, כך שנותר רק שלד השולחן ועליו מפה מחוררת. העיסוק בהתפוררות ודיסאינטגרציה ברור, ישיר, יפה ומעורר סקרנות בדבר המשך דרכה.

גלית מונאבי מציגה עבודות העוסקות בשאלת הקסם של האמנות. יפה במיוחד עבודה קטנה שבה מוקרן על מסך דימוי של מוזיאון דרזדן כפי שהוא נשקף מגשר, ולפני המסך מפריע לראותו ענף גדול שכאילו צומח מתוך המסך. המוזיאון נותר מטושטש, מרוחק ויפה להלל, והצופה, כמו הענף המושחר, רחוק מחוץ לתמונה.

בעבודה נוספת, "Wonderland", מונאבי מריצה לאחור באטיות קטע של קוסם שהוקרן בטלוויזיה. העבודה הזאת מזכירה יצירות של דאגלס גורדון (אמן שהשפעתו ניכרת גם במחלקה לצילום). ההשפעה של אמנים ומורים, ישראלים וגם בינלאומיים, על סטודנטים היא בעיני טבעית לחלוטין, חלק מתהליך הלימוד. השאלה היא רק מה איכות ההפנמה.

תצלום של אלה ליטביץ

נועה גלזר יצרה מערך מרשים של אובייקטים, הנובע מהעיסוק שלה במצבי צבירה לא רגילים בטבע: כך, למשל, הקשתה חפצים במלח, טבלה בשעווה וגידלה עובש על בד, שאותו היא מאירה בשתי מנורות שאורן חסום חלקית ב"תיאטרון צלליות". שולחן ריתוך שצופה בשעווה, כלומר הוקפא והופקע מתפקידו, מוצג יפה. בעבודת וידיאו קטנה מוצג מה שנראה ספק כפטרייה אטומית, ספק כיצור ימי. גלזר אינה עוסקת בטבע במובן האקולוגי, אלא כאתר של שינוי תמידי ועולם מקביל לקיום של חלק ניכר מהאנושות כיום. ההשפעה של סיגלית לנדאו ניכרת, אך אינה מעיבה כלל על עבודתה של גלזר.

עוד עבודות יפות הן האובייקטים של דיאנה אשורוב מצמיג חתוך שהיא סורגת, הציורים ובעיקר הרישומים של גיא אגלר, מיצב הווידיאו של עדי ארגוב והפיסול של תמר שררה; זו האחרונה יוצרת יחידות פיסול שהן כסיפור מוכל בתוך עצמו, ריהוט שיוצר יחידה סגורה וניכרת בו השפעה של האמנית האמריקאית אנדריאה זיטל, היוצרת "יחידות מגורים".

צילום מגוון

תערוכת המחלקה לצילום היא הטובה שהוצגה שם זה שנים אחדות. השינוי המרכזי הוא הגיוון של נושאים וסגנונות, אחרי כמה שנים שבהן הקבצי העבודות דמו זה לזה באופן מטריד.

תצלום של גיל בר

גיל בר מצלם צילומי מתנחלים-חקלאים בגדה. העבודות, בשחור-לבן, מודפסות באיכות מצוינת ומשאירות מקום לתהות על כוונתן. ההעמדות מזכירות צילום של ראשית המאה הקודמת, בעיקר אמריקאי. כך תצלום חזיתי, מסודר, של משפחה; בידי כל אחד מההורים תינוק ובתווך בשתי שורות עומדים הילדים הגדולים יותר. וכך גם תצלום שבו אם מחזיקה-מניפה תינוק וגבר מניף אל על ערימת חציר במה שנראה כתמצות של המונח "חגיגת ביכורים".

בטקסט הנלווה נכתב כי "אין מטרת הצילומים לייצר ביקורת על צורת החיים האנכרוניסטית, על ההתיישבות ביהודה ושומרון ובאותו אופן אין מטרתם לתפקד כתעמולה אוהדת... הם חושפים את המנגנון הצילומי ויכולתו לשרת בהתאם לקונטקסט כל עמדה ונרטיב". עם זאת מובעת בטקסט הזדהות מלאה עם המצולמים. בר מציג צילום מלוטש, מודע לתקדימים היסטוריים ולעצמו. מעניין לאן יתקדם.

שחר ריינר מציג מיצב ושמו "כרוב" ובו עבודת וידיאו שנראית מבעד לאקווריום המתמלא בעזרת ממטרה. הסרט, המראה הכפלה של שחיין המצוי במצב לא ברור של הוויה, יפה.

אלה ליטביץ מציגה תצלומים של אובייקטים המצולמים במבודד ובמדויק על רקעים שחורים נקיים. ההשפעה של שוש קורמוש ניכרת היטב. היא מראה קבוצות של נוצות, של חלקי מתכת וגם סדין מחורר במקומות רבים. בטקסטים ליד העבודות מוסבר שלכל החפצים הקשר של היסטוריה צבאית - החל בנוצות, שהן של ציפורים שהתנגשו במטוסים, וכלה בסדין שהיה מקופל בתרמיל וכדור פילח אותו. המידע הזה מוסיף לדרמטיות של העבודות אך גם בלעדיו אלה עבודות יפות.

עוד בולטים העבודות של ענת ליטן, שמציגה דימויים של אתרים ארכיאולוגיים מומצאים, תוצאה של הכלאה וטיפול מחשב בדימויים מוכנים, וגם המיצב היפה של שירה טבצ'ניק שיצרה חדר שכולו עיסוק בראייה ובחמקמקות הדימוי.

לתערוכות בשתי המחלקות יש קטלוגים שאינם ממלאים את תפקידם; אין קשר בין הדימויים המופיעים בהם לבין המוצגים. חבל שהאקדמיה אינה עוזרת לסטודנטים בעניין המהותי הזה. וגם חבל שטקסט בערבית, שכבר מזמן היה צריך ליהפך לסטנדרט בכל פרסום, מופיע רק במחלקה לאמנות ובאופן חלקי ביותר.

---

תערוכת בוגרי מחלקות אמנות וצילום בבצלאל. בניין בצלאל, האוניברסיטה העברית ירושלים. שעות פתיחה: ימים ראשון עד חמישי 10:00-21:00, יום שישי 10:00-16:00 (ביום שלישי 28.7 התערוכה סגורה). עד 31 בחודש תגיות: בצלאל, סמדר שפי