מחווה לנעורים מוסיקליים

יום שני 09 בפברואר 2009 01:47 מאת: יובל סער

למה להפיק קטלוג רגיל לתערוכה כשאפשר לעצב אותו בדמות עטיפת תקליט? זה מה שעשה האמן אריק מירנדה, שמרבה להתייחס למוסיקה ביצירתו

הקטלוג המתלווה לתערוכה של האמן אריק מירנדה אינו חוברת, כנהוג, אלא מעוצב כעטיפה של תקליט דווקא. "רסיסי לילה", תערוכת היחיד העשירית של מירנדה, מוצגת עד סוף השבוע ב"גלריה 39" בתל אביב. הקטלוג שבצדה, המכוסה בניילון שקוף, מכיל שבעה דפים, בדומה לדפי השירים שצורפו בעבר לתקליטים. על כל אחד מהדפים הודפס מאמר שנכתב על אחת מהתערוכות הקודמות של מירנדה, בידי יעקב מישורי, קציעה עלון, חגי שגב ואחרים. מצדו השני של הדף מופיע דימוי, בדרך כלל של נערה או אשה צעירה תמימה למראה. אלה תצלומי פולארויד שצילם מירנדה; רק שלושה מהם מופיעים בתערוכה הנוכחית.

מירנדה מספר שהרעיון להוציא קטלוג בפורמט עטיפה של תקליט עלה בראשו כבר בזמן ההכנות לתערוכה, שכמו תערוכות קודמות שלו קשורה גם היא במוסיקה, גם אם בעקיפין. ב"רסיסי לילה" הוא מציג שלוש סדרות של עבודות ובהן ציורים בקו נקי ומינימליסטי שמתארים נופים לצד רישומים שעוסקים גם הם בטבע. שמה של כל סדרה לקוח משיר של הלהקה "סוזי אנד דה באנשיז" שהתפרסם בתחילת שנות ה-80. גם השמות של כל תערוכות היחיד הקודמות שלו נשאבו משירי פופ.

דימויים מהקטלוג "סינגלס" (למעלה העטיפה שלו). שמה של כל סדרה בתערוכה לקוח משיר של "סוזי אנד דה באנשיז"

מירנדה החליט "לעשות עוד וי על חלום ילדות, כי זמר גדול אני כנראה לא אהיה". הוא גייס את המעצבות נורית קוניאק ומיכל פאוזנר, ואלה עיצבו עטיפה בהשראת הקו הגרפי שאיפיין את התקליטים של "הסמיתס". "זו היתה הלהקה האהובה עלי כשהתחלתי להאזין למוסיקה", מסביר מירנדה. "בעיני הם היו הראשונים שהביאו לשילוב מושלם בין התוכן לצורה, במוסיקה, במלים שהיו שירה צרופה, בתצלומים שהופיעו על העטיפות וככלל בהקפדה על כל פרט".

אם הבחירה של מירנדה בפורמט התקליט נדמית כגימיק, קוניאק מאירה אותה באור נוסף. לדבריה, בעיצוב הקטלוג נעשה ניסיון לשחזר את התחושה שהיתה כרוכה בקבלת תקליט ליד: המבט בעטיפה, הפיכתה מצד לצד, הוצאת הדף של השירים. "עטיפה של תקליט היא אובייקט שמעורר אמוציות", היא אומרת. "יש רעב להחזיק משהו בידיים, לא משהו וירטואלי. היום לא הגיוני להדפיס גלויה, יותר מהיר וקל לעשות באנר באינטרנט. קטלוג מודפס בדמות תקליט, לעומת זאת, מעורר תחושות גופניות ורגשיות.

"יש בתקליט משהו שמתחבר לעולם הדימויים של אריק - מוסיקת פופ מתוקה, שיש בה ערגה לעולם ישן, גם מבחינת הצבעוניות. לכן גם בחרנו להדפיס את העטיפה בשני צבעים, ורוד ושחור, החלטה לא טכנולוגית במובן מסוים. הדבר גם מתקשר לעטיפות התקליטים של 'הסמיתס', שבגלל מחסור בכסף הודפסו בשני צבעים. גם הוורוד הוא הומאז' לאותה תקופה. בעטיפות של האלבומים והסינגלים של 'הסמיתס' היה שימוש רב בצבע זה. וגם הבחירה בוורוד קשורה למתיקות, לערגה".

מירנדה אומר, כי "מבחינתי הקטלוג הוא עבודה נוספת בתערוכה, שמשלימה את החוויה שרציתי ליצור". כך נוצר אובייקט שבמקום לייצג את התערוכה, הוא עבודה בפני עצמה, שמחברת למעשה בין כל התערוכות של מירנדה. בדומה למוסיקאי שמוציא תקליט אוסף לאחר שנות פעילות רבות, כך גם קטלוג זה הוא סיכום ביניים ליצירתו של מירנדה.

"היופי הראשון שהשפיע עלי היה היופי של עטיפות תקליטים", מטעים מירנדה. "הפורמט של תקליט הוא פורמט שיש בו יופי נדיב, שיוצר אריזה מוחלטת של היצירה. מבחינתי זו היתה גם אפשרות לתת את הקסם הזה לאנשים שידם לא משגת לקנות עבודת אמנות. אני יודע שאנשים לקחו ומיסגרו חלק מהעבודות של הקטלוג. אני גם אוהב את העובדה שאי אפשר להכניס אותו למדף הספרים באופן טבעי. זה מתחבר לרצון שלי שאנשים ייקחו הביתה את התערוכה, ולא דיבור על התערוכה".