מיקי קרצמן: דיוקנו של מבוקש
יום ראשון 08 בפברואר 2009 01:51 מאת: סמדר שפי
תערוכת היחיד של קרצמן מציגה מבט עצוב על המציאות הקבועה של מה שנחשב פעם זמני - הכיבוש, הלוחמה, החיים תחת איום. סדרת "המבוקשים" היא כנראה המעניינת והקשה בתערוכה
"טריטוריה" 2005. מורסת השנאה והתסכול
רק במידה רבה של אירוניה מרירה אפשר לציין שתערוכת היחיד של מיקי קרצמן רלוונטית. קרצמן, בלי קיצורי דרך, בלי התייפייפות או ניסיונות להקנות לאמנות שלו מראה כזה או אחר, מציג מבט עצוב על המציאות הקבועה כל כך של מה שנחשב פעם זמני - הכיבוש, הלוחמה, החיים תחת איום.
הצילום של קרצמן עוקב אחר היום-יום מהצד הפלסטיני, אחר תהליך הצטברותה של מורסת השנאה והתסכול, שיוזמות שלום שונות לא הצליחו עדיין לנקז. בתערוכה הזאת מוצגות עבודות שצולמו במשך העשור האחרון, אך רובן נראות כאילו צולמו עכשיו. צילומי הבניינים ההרוסים בחאן יונס מ-2005, שמקומותיהם התחתונות מבצבצים סימני חיים, יכלו להיות מהדיווח האחרון על עזה. חלק מהעבודות הוצגו בבביאנלה לאמנות בסאו פאולו שבברזיל, במוזיאון ויגו בספרד ובמוזיאון לאמנות עכשווית בסנטיאגו שבצ'ילה.
יש בתערוכה הקבץ עבודות שצילם קרצמן ערב ההתנתקות ובהן תיעד חללים ריקים שהיו בהתנחלויות עוד לפני הפינוי. הסדרה, "טריטוריה", כולה בשחור-לבן ורובה בגודל של 90X90 ס"מ, עוסקת בפער שבין הרטוריקה של עקירת גן פורח לבין מציאות של חממות זנוחות ובתים ריקים.
מצפייה בתערוכות אמנות ישראליות ובינלאומיות בשנים האחרונות נדמה שחומת ההפרדה וכביש 443 היו לשניים מהאתרים המצולמים ביותר כאן. המראה האימתני של החומה הפך אותה למעין דוגמנית-על של הסכסוך (ולא במקרה צולמו בצלה כמה הפקות אופנה). בשלוש עבודות משנת 2003 קרצמן צילם את כביש 443 כמקום של אבסורד: באחד התצלומים גובלים בכביש קירות בטון ממוספרים העומדים במרווחים לא שווים ונראים לרגע כשרידי משחק כלשהו; בתצלום אחר נראה קטע של החומה שמצויר עליו מעין אקוודוקט שדרכו נשקף נוף פסטורלי של שדות ושמים. הצילום של קרצמן מציג תמיהה לעגנית: בקצה התצלום החומה המצוירת נושקת לקטע חומה אפור.
סדרת "המבוקשים" - חמישה דיוקנאות שצולמו ב-2007 - היא כנראה המעניינת והקשה בתערוכה. קרצמן מצלם מבוקשים. הצופים אינם יודעים מה עשו. הוא מצלם אותם צילום ישיר, חזיתי, כולם אוחזים בנשק ומישירים מבט למצלמה. זהו צילום של מי שגזר דינם, כך נדמה, נגזר, וגם מטרתם, להרוג באויביהם, ברורה.
אפשר לחשוב על תצלומים אלו של קרצמן בהקשר לתצלומים וסרטי הווידיאו שמכינים ארגוני טרור למחבלים מתאבדים לפני שהם יוצאים לרציחותיהם. אם שם יש בדרך כלל הקשר דתי-שמימי, קישור של פעולת הטרור למלחמת טוב ברע, הרי כאן הם נראים כלוחמים שיכלו להיות כמעט מכל מקום. האלימות מזוככת, הנוכחות שפויה וקרה, ונשאלת מאליה השאלה בדבר הנסיבות, ההיסטוריה ומהות האנשים שמבטם ריק באופן מצמרר, ושצומצמו לידי הכותרת "מבוקשים".
מיקי קרצמן. גלריה שלוש לאמנות עכשווית, רח' חיסין 5 תל אביב. שעות פתיחה: ב'-ו' 10:00-13:00 (ב'-ה' גם בין 17:00-19:30), שבת 11:00-13:00. עד 28.2