משאירה טעם של עוד

יום ראשון 30 בנובמבר 2008 02:52 מאת: רות אשל

ב"אשה א/אשה ב", של רונית זיו, מה שנחרת בזיכרון לבסוף הוא לא האמירה הפמיניסטית או הטקסט, אלא הנוכחות החזקה של זיו על הבמה

בתוכנית המורכבת משתי יצירות של רונית זיו, כשהראשונה בהן הועלתה בבכורה, בלטה נקודת המוצא של היוצרת: כמי שבאה למחול מעולם התיאטרון והתנסתה במשחק ובבימוי, היא מתרגמת את האפיונים של הדמויות לשפת הקומפוזיציה. השפה של זיו מושתתת בעיקרה על ג'סטות של דמויות שעברו תהליכי הרחבה; זוהי הפשטה שמבליטה את שליטתה של היוצרת בתחום. התנועות חדות, צורניות, כמו קווי מתאר חזקים לדמויות.

היצירה "אשה א" נראית כהתפצלות אשה אחת לשלוש דמויות - מעין שלוש פנים לחוה, כאשר חווה הסקסית היא זו שמשתלטת. התפאורה היא קיר של קופסאות נעליים, שאותו אפשר לפרק ולבנות, וכך לעצב את החלל בכל פעם מחדש. במרכז הבמה כיסא ועליו יושבת ומחוללת דניאל גל בתנועות אגרסיוויות, כמו קיים בה רעב פנימי למשהו שלא בא על סיפוקו או חלל כואב, שכבר מיצה את התפרצויות הרגש ונהפך לתנועה מכנית. אל גל מצטרפת הרקדנית כרמית בוריאן ונוצר דואט מעניין, מניפולטיווי באופיו, של שתי רקדניות על כיסא. מאחורי פרגוד קופסאות הנעליים מגיחה הרקדנית הבלונדינית רוני ברנדשטטר, רוקדת בהשראת מרילין מונרו. היא לבושה שמלה קצרצרה של בד עשוי מנצנצים ומן הסתם השפה התנועתית שלה קלה יותר לאפיון - על כל הג'סטות של היפהפייה הטיפשה הרוקדת לצלילי מוסיקת ג'ז.

שפת התנועה הצפויה והמאופיינת שלה משתלטת על שתי הרקדניות האחרות ועל הבמה מופיעות שלוש מרילין מונרו. כל זה יכול היה להיות מאוד בנאלי אך זיו הצליחה לחמוק מכך, מכיוון שהחומרים התנועתיים עברו מינון קפדני וגם הצפוי נרקד תוך ניכור ותוך ביקורת הומוריסטית על מה שמוצג. וכשמצטרף לרקדניות הרקדן נדר רוסנו, מוצגת סצינת אונס: בדואטים הוא סותם בכף ידו את פיות הרקדניות. זיו מציגה כאן שפה תנועתית אישיית ובהירה, שנתמכת בביצוע טוב של הרקדנים.

המחול "אשה ב'" זכור לטובה עוד מ"הרמת מסך 2002", בזכות כמה ראשי כרוב שזיו קוצצת עם סכין ענק על שולחן מטבח הממוקם באחורי הבמה. גם הפעם קוצצת זיו במרץ את הכרוב, כסמל לאשה חרוצה שכל מה שמצפים ממנה הוא שתישאר במטבח. כל זה כבר נשמע אנכרוניסטי, אבל יוצר עניין בזכות הבימוי והכוריאוגרפיה של זיו, השטופים בהומור ובבגרות. וכשזיו מכינה סלט, בקדמת הבמה רוקדות שתי רקדניות שבשפת המחול שלהן אפשר לראות ניצנים ללקסיקון התנועה שיורחב בהמשך אותה יצירה.

ברגע של מנוחה מעבודתה במטבח יוצאת זיו לקדמת הבמה ופותחת במונולוג עם משפטים כמו "אילו ידע כמה טוב אני קוצצת את הסלט, ודאי היה מתאהב בי". אבל מה שנחרת בזיכרון לבסוף הוא לא האמירה הפמיניסטית או הטקסט, אלא הנוכחות החזקה של זיו על הבמה. היצירה שרקחה במטבחה משעשעת ומשאירה טעם של עוד.

"אשה א'" מאת רונית זיו, מוסיקה: רן בגנו, דיאנמודה גאלאס, עיצוב תלבושות: מירב אוחיון, רקדנים: כרמית בוריאן, רוני ברנדשטטר, דניאל גל, נדר רוסנו; "אישה ב'" אמת רונית זיו, מוסיקה: יובל שפריר, טקטס: רביד דברה, תלבושות: רונית זיו, רקדניות: כרמית בוריאן, רוני בררנדשטטר, רונית זיו. תיאטרון תמונע בת"א, 27.11