נעה דר בינתחומית

יום חמישי 14 באוגוסט 2008 00:19 מאת: רוני דורי תצלום: דניאל צ'צ'יק

דורון תבורי ונעה דר מבקשים לשלב מחול מודרני ומשחק על במה אחת. ההצגה "אגדת הראשים המוחלפים" שיצרו תעלה בחודש הבא בזירה הבינתחומית בירושלים

כשדורון תבורי פנה לנעה דר בהצעה לביים הצגה שתשלב מחול מודרני ומשחק, היא הגיבה בספקנות. "הוא ביקש שאבחר כל מחזה שמעניין אותי, אבל הייתי עסוקה עם סיורים בחו"ל ועם עבודות שרצות, ולא התפניתי לחיפושים", נזכרת דר בחיוך. "אחר כך הוא נתן לי עותק מהמחזה הנוכחי ועדיין לא השתכנעתי. היו לי ספקות לגבי היכולת שלי ליצור מזה משהו משלי. לכל טקסט יש עולם שלו ולי ככוריאוגרפית קשה להיכנס לעולם קיים, כתוב, בנוי. ואז דורון הקריא לי את המחזה ואופן ההקראה שלו יצר אצלי את העניין. הבנתי שיש פה כמה דברים שאפשר להיאחז בהם".

המפגש בין השחקן ומנהל "הזירה הבינתחומית" בירושלים, לכוריאוגרפית המוערכת הוליד בסופו של דבר הצגה על פי המחזה "אגדת הראשים המוחלפים" מאת המחזאי ההודי גיריש קארנאד, שעתידה לעלות בחודש הבא בירושלים, שביימה דר ותבורי שימש בה מנהל אמנותי. בהצגה משתתפים חמישה שחקנים ושלושה רקדנים, והוא אכן משלב מחול מודרני ומשחק על במה אחת, "לא זה ליד זה, אלא יחד", כפי שדר מגדירה זאת. "היו הרבה עבודות של כוריאוגרפים לפי מחזות, אבל אני לא מכירה עבודה שבה כוריאוגרף ייקח מחזה וישתמש בטקסט שלו, כמו שהוא, בשחקנים וברקדנים", היא אומרת.

המחזה "אגדת הראשים המוחלפים" נכתב בעקבות ספרו של תומאס מאן, ובבסיסו אלגוריה פנטסטית - מה מקום הראש ומה מקום הגוף? פאדמיני (ראידה אדון) עומדת במרכזו של משולש אהבים טראגי, שמצדו האחד דאוודטה (עלי סולימן), אינטלקטואל מזהיר, ומצדו השני קאפילה (רונן יפרח), אתלט רחב כתפיים. בשלב מסוים אחד מהם מתאבד והשני עורף את ראשו שלו. פאדמיני, שבורת לב, ממלאת אחר הנחייתה של האלה קאלי ומחליפה בין ראשיהם כדי להקים אותם לתחייה. משמופחים בהם חיים מחודשים, מתעוררת הסוגיה המטרידה - מי מהם הוא מי, ולמי מהם פאדמיני נשואה?

מצפייה בחזרה נראה כי תבורי לא יכול היה לבחור מחזה מתאים יותר - השילוב בין התנועה והמשחק, שמתקיימים בו-בזמן על במה אחת באופן הרמוני, מוסיפים לאגדה נדבכים נוספים שמחזקים את ההיבטים המיתיים שלה, והרקדנים תופסים בה את מקום המקהלה.

תבורי, שמוצא עניין מיוחד ב"אירועים שמרחיבים את גבולות התיאטרון", בחר בדר לאחר צפייה במופע שלה "טטריס". לדבריו, היה בו משהו שבאמת עובד על כמה שכבות, ורק אחת מהן היא כוריאוגרפיה במלוא מובן המלה. "ניכרת בו מחשבה על חלל שמרחיבה את גבולות המחול, והתוצר הוא אירוע שלקרוא לו מופע מחול זו הגדרה מאוד מצמצמת", הוא אומר.

דורון תבורי ונעה דר: "לכל טקסט יש עולם שלו ולי ככוריאוגרפית קשה להיכנס לעולם קיים, כתוב, בנוי" (תצלום: דניאל צ'צ'יק)

דר, שהקימה את קבוצת המחול שלה ב-1993, מודה שבעבר נתקלה בקשיים כשעבדה עם שחקנים בכמה מופעים שלה: "לרמה כזאת של ליניאריות וקונקרטיות מעולם לא הגעתי. זה מסע מאוד מעניין, מאוד אחר. אני לומדת המון מהשחקנים ומתבהרים לי הפערים בין עבודה של רקדן לעבודה של שחקן. השפה שלי הרבה יותר מופשטת".

ההצגה, מספר תבורי, מציבה אתגרים לא מעטים גם לשחקנים. "זה לא קל", הוא אומר, "בעיקר מפני שזה חסר תקדים. הדברים הכי מרחיקי לכת שעשיתי כשחקן לא הגיעו לרמה כזאת של הפשטה. השאלה היא איך להביא קבוצה של אנשים שכלי העבודה שלהם מאוד קונקרטיים לפעול במערכת מאוד מופשטת".

גם ההיבט התנועתי מקשה על השחקנים: "זה שונה מלעשות נאמבר תנועתי בתוך מחזמר, כשכלי העבודה הבסיסיים שלך הם סיטואציה קונקרטית, דמות, פסיכולוגיה, מהלכים דרמטיים", אומר תבורי. "אני לא חושב שיש משהו בהכשרה של שחקנים שמכין אותם לזה. בטח ובטח כשיותר ויותר שחקנים מתועלים לטלוויזיה וקולנוע ומתרחקים מאקספרסיוניזם".

דר מסכימה. "הרעיון הוא שהתנועה לא תהיה משהו כפוי אלא ששני הדברים האלה יעבדו יחד. האתגר בעבודה עם טקסט תוך כדי תנועה מאוד אינטנסיווית הוא מעניין, אבל לרקדנים הרבה יותר קל מאשר לשחקנים, כי הם עומדים מול כוריאוגרפית".

דר ערכה אודישנים נפרדים לשחקנים ולרקדנים ובחנה את השחקנים בתנועה ואת הרקדנים במשחק. לאחר מכן בחנה אותם במשך שבוע של עבודה משותפת וניפתה שוב. "השאיפה היא ליצור עבודה שעובדת באופן אינטגרלי על כל המרכיבים שתומכים זה בזה ולא יושבים זה ליד זה", היא מסבירה. ותבורי מסכם: "התוצאה תגיד עד כמה זה מחול ועד כמה זה תיאטרון, אבל מבחינתי הגבולות נמתחים".

עוד משתתפים בהצגה השחקנית לני שחף והרקדנים עינת בצלאל, יובל שחם ואופיר דגן.