העונה הבאה: השם "שטריקר בענב" יהיה לנחלת ההיסטוריה

יום שלישי 24 באוגוסט 2010 03:00 מאת: נעם בן זאב, גלריה

הקו שמוביל רז בנימיני בסדרת שטריקר בתל אביב מחבר בין הקאנון הקאמרי הקלאסי-רומנטי לבין רפרטואר חדש ואירופי

בעונה שאחרי העונה הבאה, זו של 2011-2012, יהיה השם "שטריקר בענב" - שמה של הסדרה הקאמרית התל-אביבית שהתבססה ונהפכה למותג בשנים האחרונות - לנחלת ההיסטוריה. לא שהסדרה עצמה תיעלם חלילה: לפי המבט על העונה הקרובה שלה היא רק פורחת, ומצפה לה פריחה גדולה עוד יותר; אבל הסדרה הזאת, שהחלה לפעול לפני 20 שנה ויותר בקונסרבטוריון הישראלי ברחוב שטריקר, תחזור לאכסניה המקורית שלה - בניין הקונסרבטוריון, שנמצא בשיפוצים ואמור לחזור ולפעול בעוד כשנה.

שנות השיפוץ שלחו את הסדרה לגלות זמנית במרכז ענב בתל אביב, וכך היא זכתה לשמה העכשווי: "המותג האמיתי הוא ‘שטריקר' ולכן שמרנו עליו גם בשנים אלה", אומר רז בנימיני, המנהל האמנותי של הסדרה בארבע השנים האחרונות.

הנדידה לענב היתה אחת המכות המאיימות שספגה הסדרה לפני ארבע שנים, ושבעקבותיהן רבים חרדו לגורלה. המכה הראשית - כך נדמה לפחות אז - היתה התפטרותה של סמדר שזר, המנהלת הוותיקה של הסדרה, שעברה לנהל את הסדרה המתחרה במוזיאון תל אביב (ומתה ב-2008). במקומה נבחר בנימיני: סטודנט צעיר וחסר ניסיון, שזמן קצר קודם לכן בא לעבוד במשרה חלקית כעוזר שלה.

הקהל אהב את שזר והתמרמר על לכתה, האמנים הקבועים של הסדרה שראו שהעתיד לא ברור התחילו לעזוב לטובת סדרות אחרות, ורבים סתמו את הגולל על הסדרה ועל המנהל הירוק שלה שלא ניהל מוסד כלשהו קודם לכן. בנימיני החל איפוא בתפקידו מלווה בחששות ואי-אמון, ובנוף קאמרי צפוף במיוחד: רק בתל אביב מתנהלות כמה וכמה סדרות של קונצרטים קאמריים - בנוסף למוזיאון גם במרכז פליציה בלומנטל, במועדון צוותא, וכן סדרות של מוסיקה עכשווית; שלא לדבר על סדרות קאמריות קבועות לא רחוק משם, בראשון לציון, וסדרות מוסברות באזור גם כן.

בנימיני לא מקל ראש בקשיים: "בעונה הראשונה באמת הייתי קצת לחוץ", הוא מספר, "יריתי לכל הכיוונים, והסדרה היתה מפוזרת מדי, וגם עמוסה מדי. אבל ההתייצבות היתה מהירה". לשטריקר בענב נוצר קהל חדש, ואחרי שנה החלו לחזור אנסמבלים שרעו בשדות זרים; ובנימיני התגלה כמנהל מלא כישרון, מבחינה מוסיקלית, הפקתית ואנושית: "הקו שאני מוליך מאז שנכנסתי לתפקיד הוא שילוב בין הקאנון הקאמרי הקלאסי-רומנטי שהקהל אוהב - ואני אוהב לא פחות ממנו - לבין רפרטואר חדש, למשל קונצרט המלחינים מארצות הצפון לפתיחת העונה", הוא אומר, "ועוד תחום המיוחד לסדרה שלנו הוא להביא לארץ רביעיות כלי קשת טובות וצעירות מאירופה. שם יש פריחה עצומה בתחום, ואני מנסה ליצור גשר ביננו לבינם".

בעונות הקודמות התארחה "הרביעייה הדורית", והשנה נוספה "רביעיית אבן" מצרפת, שזכתה בפרסים מרשימים, ו"רביעיית קזאלס" מספרד: "בארץ יש נטייה להמשיך ולהביא שוב ושוב אמנים מצליחים שזכו לאהדה כאן, וזו מדיניות הגיונית, וגם טובה לכולם, לאמנים ולקהל, וגם לי", מסביר בנימיני את השאיפה להביא פנים חדשות מחו"ל לסדרה, "אבל כשנכנסים למעגל קבוע וסגור, העולם מצטמצם, ונאטם".

בנימיני הוא גם מוסיקולוג, והוא מתכנן לגמור השנה את הדוקטורט שלו (מהאקדמיה התל-אביבית בית הספר למוסיקה בוכמן-מהטה), שעוסק בהיבטים של המוסיקה בוונציה בתקופת הבארוק. הוא יחזור ללמד במוסד, בנוסף להיותו מרצה למוסיקה במרכז הבין-תחומי בהרצליה: "הסדרה בשטריקר היא שילוב בין האקדמיה לבין ההפקה והניהול האמנותי, ואליה אני מביא את הקול שלי: הניסיון, הטעם והידע שלי", הוא אומר.

לא רק פנים חדשות ייראו בסדרה אלא גם האנסמבלים הוותיקים שלה: בין היתר שלישיית מונדריאן, רביעיית כרמל, אנסמבל מיתר והרביעייה העכשווית, אנסמבל סולני תל אביב, חן הלוי ודניאל גורטלר: "הסוד הוא ליצור זהות לסדרה, לגרום לקהל להזדהות אתה, משמע שיידע למה לצפות וגם יקבל את זה; ולדעת לעצב פרופיל מובחן לסדרה - אבל באותו זמן גם לא ללכת על בטוח, להסתכן, ולחדש. רק כך אפשר לצקת בה משמעות, מעבר לאוסף אקראי ושרירותי של קונצרטים".

איך מחדשים, איך מסתכנים?

בנימיני: "החידוש הוא בעבודה קשה של איתור רפרטואר לא שגרתי, אבל שיהיה ראוי מבחינה איכותית, ובר-ביצוע. אם זו המוסיקה לסרט ‘הקרקס' של צ'פלין מאת הנס אייסלר, בקונצרט שהוא כולו בין הקברט לקולנוע; או יצירות מתקופה הרומנטית, אבל כאלה שנשמעות בדרך כלל בפסטיבלים ולא בסדרות מנויים של העונה, למשל מאת פאני מנדלסון בקונצרט שמקדישה רביעיית כרמל לפאני ולאחיה פליקס. ויש את הפרויקט הקאמרי הישראלי שתמיד מביא מוסיקה לא שגרתית, ושלישיית מונדריאן עם צ'רלס אייבז, וסדרה של רסיטלים לפסנתר בשיתוף אולפן ‘התיבה' עם רן דנק, עינב ירדן ורומן רבינוביץ".

כשבצד כל אלה אפשר למצוא גם את הכנר חגי שחם, הפסנתרן אלון גולדשטיין, מוסיקת בארוק עם סולני באך הישראלים ועם האורח האיטלקי רוברטו ג'יני, והשוברטיאדה, נדמה שבנימיני באמת מצא את שביל הזהב בין החדיש לאהוב, ההסתכנות וההליכה על בטוח: "מזל שיש לי מנהל קונסרבטוריון בדמותו של קוסטין קנליס", אומר בנימיני, "זה לא מובן מאליו שמוסד כלשהו בישראל היום יביט אל מעבר להצלחה הבטוחה בקופה וישאף יותר מאשר לחזור הביתה בשלום. קוסטין שותף להשקפה שלי שעלינו ליצור הצדקה וייחוד על המפה הצפופה".

עם החזרה לבניין המקורי מתוכנן גם שילוב הדוק יותר של הסדרה עם תלמידי הקונסרבטוריון ממחלקות הלמידה השונות, שילוב שנעשה עתה בעיקר דרך כיתות אמן בהשתתפות האמנים המופיעים. 20 קונצרטים מצפים לקהל של שטריקר בענב בעונה הבאה, והם אינם מוגשים בסדרות משנה ובמנות קטנות אלא כמאגר אחד: "אני לא מקבץ את הקונצרטים לסדרות בנויות מראש, שטבען הוא לערב שמות אהובים עם גלולות מרות שהקהל צריך לבלוע", אומר בנימיני, "הבחירה חופשית, וזה קשה יותר לקהל, שבמקום לקבל עונה מן המוכן צריך להתעניין ולהתלבט ולעבוד. זה מסבך מצד אחד, אבל הפיצוי הוא שכך גם נוצר דיאלוג בינינו".

חריגה בשיטה הזאת היא "חבילת תגליות קאמריות" שמיועדת לסקרנים ולחובבי רפרטואר לא שגרתי: "אנחנו מעודדים קהל חדש, וצעיר", אומר בנימיני, "עד גיל 21 הכניסה לקונצרטים היא בחינם, מנויים עד גיל 29 ישלמו 20 שקל, ועד גיל 40 - 35 שקל. בעיני, חלק גדול מאוכלוסיית הצעירים, שמוכנים ללכת למופע מחול חדש או תערוכה חדשה, יכול גם לבוא בלי בעיות לקונצרט - ומאוד ייהנה. צריך לעזור להם איכשהו להתגבר על הפחד והרתיעה".

תגיות: נעם בן זאב, רז בנימיני