העבר המוסיקלי של שאול בוסתן

יום שלישי 15 ביוני 2010 03:00 מאת: נעם בן זאב

שאול בוסתן למד בעצמו את יסודות המוסיקה הקלאסית הפרסית. היצירה החדשה שכתב, שתושמע בבכורה מחר בירושלים, היא גם מחווה לעבר של משפחתו

טייפ סלילים עתיק, שמכל ההקלטות הביתיות שנעשו עליו נותר רק סליל אחד, ועליו רק שש דקות של נגינת טאר פרסי, היה העדות היחידה לעבר המוסיקלי במשפחתו של שאול בוסתן. "כילד, ידעתי שהסבא-רבא שלי, שנולד בפרס, ניגן על טאר - בלי לדעת איך הכלי הזה נראה כלל", מספר בוסתן, "סיפרו לי שהיה נגן גדול, ניגן בלהקות, ואפילו לפני המלך, וציירו לי את כלי הנגינה כי לא היו תמונות, ובטח לא גוגל ויוטיוב שבאמצעותם אפשר לראות ולשמוע הכל. כשבא לישראל הסבא הזה עבד בכבישים ולא מצא זמן ומקום להתפתח מבחינה מוסיקלית; וכשמת - המוסיקה במשפחה שלנו מתה גם כן.

"בכיתה י"ב, כשנסעתי בפעם הראשונה לחו"ל עם משלחת תלמידים, קניתי באמריקה טאר: לפחות כך אמרו לי, שמדובר בטאר. אף ששנים אחר כך הבנתי שזהו טאר מאזרבייג'אן, ושונה לגמרי מהכלי הפרסי. ובאותו סרט הקלטה, בתוך כל הרעש והבלגאן שהוקלטו שם, מצאתי את אותן שש דקות. שיר בליווי טאר, בדממה ובלי רעשי רקע, שיר שנועד להקלטה מכוונת, לא מקרית. חיפשתי את המקור של השיר הזה בכל דרך אפשרית, השמעתי אותו לאנשים רבים שמבינים במוסיקה פרסית קלאסית, הקשבתי לכל מה שיכולתי להניח עליו את ידי, ולא מצאתי מישהו שהכיר אותו. כך שאין לי ספק: מוסיקה פרסית לא רק מנגנים, גם מאלתרים, וגם מלחינים, ואני בטוח שהסבא שלי הוא שהלחין אותו".

השיר המסתורי נכלל במלואו ביצירה החדשה של שאול בוסתן, "המלך ברהם ושפחתו היפהפייה" שתושמע בבכורה מחר ב-20:30 בבית אבי חי בירושלים), המבוססת על סיפור פרסי עממי. בוסתן ינצח וינגן בטאר פרסי אמיתי שבנגינתו השתלם לאחרונה. הזמרת והשחקנית לירז צ'רכי תהיה סולנית. עוד ישתתפו כסולנים שיר שנער, ונגן הכלים הפרסיים הקלאסיים זארב וסנתור איתן רפואה, וכן קבוצת "אבגר" בכלי קשת וחליל.

"מוסיקה קלאסית פרסית היא נדירה בישראל", אומר בוסתן, "היא שונה מהמוסיקה הערבית כי המערכת הסולמית שלה (מקמאת) שונה, ואין בה נדידה בין הסולמות, וקשה למצוא כאן מורה-מאסטר, ‘אוסתז', וללמוד אצלו לאורך שנים כפי שהאמנות הזאת דורשת; אז למדתי בעצמי - מהאינטרנט, מהקלטות, משעות על שעות של נגינה ואילתור. מזה צמחה היצירה. היא לא לגמרי פרסית, כי אני רחוק מהתמחות מושלמת במוסיקה הזאת ולמזלי משתתף איתן רפואה שמבין קלסיקה פרסית לעומק, ולא לגמרי מודרנית; אבל האווירה, והטיפול בחומרים, והמצלול אכן פרסיים".

בוסתן. הטאר החליף את המנדולינה

הלימוד העצמי מאפיין את ההתפתחות של בוסתן. הוא נולד לפני 27 שנה בבאר שבע, והיה נצר אחרון ל"אסכולה הבאר-שבעית" במנדולינה: שם חיבה לשושלת של מוסיקאים ישראלים צעירים ילידי באר שבע, שלמדו אצל שמחה נתנזון - כנר עולה מרוסיה שלא נמצאה לו עבודה בהוראת כינור ולכן לימד מנדולינה. שמואל אלבז, יקי ראובן, אבי אביטל, תום כהן - אלה כמה מהשמות של ילדים משכונות באר שבע שתחת ההוראה הקפדנית והמסירות הטוטאלית של נתנזון, שהתייחס אליהם כמו אל תזמורת "סולני מוסקבה", כעדות אחד התלמידים, נהפכו למוסיקאים - כיום מהשדרה המרכזית של המוסיקה הקלאסית והחינוך המוסיקלי בישראל וחלקם סולנים בינלאומיים.

"כילד התעניינתי בכל", מספר בוסתן, "למדתי לנגן בגיטרה והיתה לי קבוצת רוק, ניגנתי גיטרה בס בלהקת מחול ואחר כך בקונטרבס, וכתבתי שירים. הישרדות - זה הסיפור שלי. אפילו מנדולינה לא באמת למדו אנשי ה'אסכולה', כי נתנזון הרי היה כנר. מהם מרווחים וסולמות, מהם תווים, מהי תיאוריה מוסיקלית - את זה למדתי רק באקדמיה בירושלים לשם התקבלתי בזכות הנגינה במנדולינה; ורק לימוד אצל אישים נערצים כמו מוטי שמיט ומיכאל וולפה איפשר לי להתחיל לכתוב מוסיקה באמת".

בוסתן ממשיך עם המנדולינה: כיום הוא המנצח והמנהל המוסיקלי של "אנסמבל כלי הפריטה של עמק הירדן", הוא החליף בתפקיד את משה יעקובסון שהקים את התזמורת הזאת וניצח עליה עשרות שנים. "35 שנה, כל יום בשעה חמש אחר הצהריים, באים האנשים האלה, בעשור השמיני של החיים שלהם, לעשות חזרה ולנגן בתזמורת - ואני לומד מהם המון", אומר בוסתן, "פעם המנדולינה היתה זמינה, זולה יותר מכינור, והיא היתה הכלי של ראשית הציונות. תזמורות שפיה, ראש העין, ואחר כך באר שבע, שמרו את הכלי בחיים - כל אחת מהזווית המיוחדת שלה; אבל הסיפור של המנדולינה נגמר, מכל הבחינות; ואני גם מבין עכשיו את המגבלות שלה. אם להודות על האמת, היא התחילה לשעמם אותי".

אחרי שלמד הלחנה אצל חיים פרמונט באקדמיה, ונפגש בכל המוסיקאים מהעולם הקלאסי, פנה בוסתן להלחנה. אופרה שלו לילדים, "סיפורו של התו סול", שבה ומועלית בהזדמנויות שונות - לאחרונה היא נשמעה בפסטיבל עין הוד. גם הפעילות החינוכית שלו ענפה: הוא מלמד מוסיקה בחטיבת ביניים, ומנהל המרכז המוסיקלי "גוננים" בשכונת קטמון בירושלים ופעיל שם בתוככי הקהילה; הוא גם מנצח - לאחרונה ניצח על יצירתו "רחיפה בגובה נמוך" עם תזמורת סימפונט רעננה ועל יצירות אהרן חרל"פ; והוא גם מצייר ומפסל, כותב שירים, ומתמחה בגרפיקה למחשבים. אבל הלחנה היא עיקר חייו: "דבר אחד אני יודע בטוח - שאני מלחין", הוא אומר, "אם אני קם אחרי חמש שעות של כתיבה ובטוח שעבר רק רגע - זו ההוכחה".

תגיות: נעם בן זאב, שאול בוסתן