קונצרט: "סולני באך הישראלים" בניצוח שרון רוזנר

יום שני 24 במאי 2010 03:00 מאת: חגי חיטרון

זה היה קונצרט גדוש, מיוחד במינו, שרגעים אחדים בו השאירו את המאזינים פעורי אוזן מתדהמה. מיוחד במינו - בגלל ההתנסות ביצירות ווקאליות של באך בשקיפות רב-קולית מיטבית, מבוצעות בפי ארבעה זמרים, עם אנסמבל כלי מצומצם, במרחק מטרים ספורים מהקהל.

קיבלנו את באך חשוף, קרוב, מתכונת שאינה מצויה בדיסקים או באולמות רגילים. אגב, קונצרט שחרית זה היה אמור להתבצע בכנסייה הגדולה באבו-גוש במסגרת הפסטיבל שם, אך הועתק לאולפן "התיבה", שמספק חוויה שונה במידה קיצונית. אודה כי משתי החלופות האקוסטיות הקוטביות - החלל המהדהד של הכנסייה (שלכאורה משמשת רקע אותנטי "נכון" למוסיקת בארוק) ובין הנסיבות הסטריליות-אנליטיות של האולפן - לבי נוטה דווקא לאפשרות השנייה.

בנוסף על באך לוטפנו בשני מוטטים של ברהמס וב"מיזררה" של זלנקה (בן תקופתו של באך) שכבר פתיחתה מהממת ממש. יצירה זו מוכרת לי כדיסק בגרסה אחת בלבד (הקלטת בכורה עולמית, סופראפון, 1994): ביצוע סביר בהחלט אך באיכות הקלטה לא מצטיינת.

רביעיית הזמרים שכיכבה בשבת - הסופרן כרמית נתן, האלט אביטל דרי, הטנור דוד נורטמן והבס יאיר פולישוק - הוכיחה (ברמות שונות ומשתנות של הצלחה) כי היא מסוגלת להתמודד עם אתגרים מסובכים. למשל: קטעי המקהלה במיסה הקצרה רי"ב 236 של באך היו מצוינים, וכך גם "שיר רוחני" אופוס 30 של ברהמס, שבו כמו מביע היוצר בן המאה ה-19 את מודעותו והערצתו לשורשיו הבאכיים. באחדים מקטעי הסולו, עם זאת, הזמרים המחוננים האלה (בעיקר שתי הזמרות) התקבלו לא משוחררים די הצורך. נתן ודרי נשמעו לפעמים מאופקות, צנועות בהפעלת עוצמה והתבלטות מול הכלים (בכלל, הבאלאנס כלים-קולות היה בעייתי לאורך כל הקונצרט).

"סולני באך הישראלים" בהנהגתו של שרון רוזנר ממשיכים אפוא לשקוד על פעילותם הברוכה, שעיקרה - ביצוע קנטטות של באך שלא הצטלצלו בארץ מעולם בקונצרטים פומביים. בדברי הסבר קצרים שלשום ציין רוזנר כי האנסמבל משתדל לבצע את הקנטטות בצמוד למועדי לוח השנה הנוצרי שבשבילם חיבר אותן באך. אודה כי בעיני, מדיניות זו (אף כי היא נקוטה בידי מבצעים אירופים מפורסמים) אינה בעלת טעם כשמדובר בקהל ישראלי, והדבר קשור בפולמוס על סדר עדיפות: מתוך כ-180 קנטטות של באך ששרדו יש כמה עשרות הראויות לתיוג "יצירות מופת". עם כל הכבוד, שתי הקנטטות שבוצעו שלשום, למשל, אינן נמנות עמן (אף כי שני הפרקים הפותחים של אחת מהן, מס' 44, מעניינים מאוד). בקיצור, כדאי לפנות קודם אל הקנטטות החשובות באמת שלא בוצעו כאן, לפני שנתפנה להכיר כל מה שיצא ממטבחו השבועי של באך.

ועוד: מגיע לאנסמבל ציון דיסק הבכורה שלו, שיצא עכשיו, ובו שתי יצירות פסגה של באך: המוטט "ישו שמחתי" (בגישת א-קאפלה" טהורה) והקנטטה מס' 106. מי שנכח בביצועים הפומביים ליצירות אלה, עם "סולני באך הישראלים", ימצא עניין בדיסק זה המהווה מזכרת נחמדה לקונצרטים.

"סולני באך הישראלים" בניצוח שרון רוזנר. אולפן "התיבה" ביפו, שבת, 22.5