ביקורות בלוגים דיונים בקהילות

פסטיבל ישראל: "המלך ארתור" של פרסל

יום שני 24 במאי 2010 03:00 מאת: חגי חיטרון

השבוע בפסטיבל ישראל: "המלך ארתור" של פרסל בהשתתפות אורחים מאנגליה, הזדמנות להשוות אירוע חי להקלטות נהדרות. וגם: פגישה עם "מיזררה" של זלנקה ועם דיסק הבכורה של סולני באך הישראלים

המנצח אנדרו פארוט

תצלום: דניאל צ'צ'יק

פרסומת

העלאת "המלך ארתור" של פרסל היא עניין מסובך: כך היה בסוף המאה ה-17 בלונדון, כאשר הוצגה המתכונת המלאה, וכך השבוע בגרסה מקוצרת ערוכה, מיוחדת לפסטיבל ישראל. "הנה נטווה סיפור קדומים/ על מלכים ועל קוסמים" - אומרים דברי המבוא, בטקסט שהכין זמר הבריטון תומס גאתרי, אמן בריטי רב-תחומי. גאתרי, עם סולנים נוספים (טנור אנגלי והסופרניות הישראליות יעלה אביטל וענת עדרי) ישיר את היצירה השבוע - לצד נגני תזמורת הבארוק ירושלים (מחוזקת בשני נשפנים אורחים ומובלת בידיה האמונות של הכנרת הישראלית-אנגלייה קאתי דברצני), וזמרי "האנסמבל הקולי החדש".

טקסט חדש? מה רע במלים האוריגינליות של ג'ון דריידן, מהמאה ה-17? ההכרח נובע מהז'אנר: במקורה, "המלך ארתור" אינה אופרה אלא ז'אנר שמכונה "סמי-אופרה", לא אופרה, לא תיאטרון, לא מחזה מוסיקלי. "אופרה למחצה" היא סוג של מופע בריטי ראוותני שהיה פופולרי באותה תקופה; מה שראו ושמעו בלונדון ב-1691 היה ספקטאקל גדול (בהשפעה צרפתית) ארוך, הכולל שחקנים, רקדנים, פעלולים, תלבושות, תפאורה עשירה וגם זמרים ונגנים.

בידור רב-תחומי שהמוסיקה היתה מרכיב בו, חלק מההצגה, לא העיקר. הדמויות הראשיות בסיפור דיברו, לא שרו, ומשורר בן התקופה אפילו הצדיק זאת וכתב ש"הרוח האנגלית אינה מסתפקת בזמרה מתמדת" (כמו שנעשה באופרות אירופיות)... "הג'נטלמנים שלנו, כשאוזנם שבעה מצלילים, מבכרים לקבל עינוגים גם לשכלם, שילוב טבעי ומתוחכם של מוסיקה ומחול עם קומדיה או טרגדיה מסופרות במלים".

המנצח אנדרו פארוט ונגני תזמורת הבארוק. מלטשים את הפנינים של פרסל

אבל כיום נוהגים בדרך כלל לעסוק רק במרכיב המוסיקלי, לעקור מתוך המתכונת של הז'אנר המקורי את מה ש"מעניין אותנו" ולהביא כמעט רק אותו. בכל זאת, כדי שיישמר איזשהו רצף עלילתי, מוסיפים דברי קישור והבהרה ברוח המלים המקוריות של דריידן - כך עשה עכשיו הזמר גאתרי. את הטקסט שהכין, בלבוש עברי שהתקין פרופ' הרי גולומב, יקרא אלכס אנסקי. גרסה מיוחדת זו, מיטב התרבות האנגלית מעוטרת קצת חרוזים עבריים, תועלה בחיפה (יום רביעי), בתל אביב (יום חמישי) ובירושלים (מוצאי שבת). אפשר אפוא להתאכזב מ"המלך ארתור" רק אם באים אליו בגישה מוטעית ומצפים לעלילה אופראית קולחת כמו ב"דידו ואניאס".

ברטונים נגד סקסונים

"הטו נא אוזן לדברינו/ ושאו ברכת שלום/ שמעו איך אנגליה ארצנו/ הפכה לגיהנום". הסיפור מתרחש אי שם במאות הראשונות לספירה, המלך ארתור הברטוני ("הטובים") נלחם במלך הסקסוני הרשע אוסוולד ומחלץ מידו את הנסיכה השבויה אמלין. לשני המלכים הנצים יש קוסמים צמודים. דמויות נוספות: קופידון, סירנות, אלים גרמאניים עתיקים. ב"המלך ארתור" יש קטעי מקהלה רבים, שובי לב, המופקדים בפיהם של חברי "האנסמבל הקולי החדש".

מנהל האנסמבל יובל בן-עוזר מציע לשים לב גם למלים של קטעים אלה (שיושרו בשפת המקור) - שירי רועים שמתארים פסטורליה אידילית ומשלבים לפעמים רמזים מיניים בוטים. מנהל תזמורת הבארוק דוד שמר מצביע לבקשתי על להיטים מובהקים ב"המלך ארתור": ראש וראשון בהם, לדעתו, הוא האריה לסופרן "האי הנחמד" ("Fairest Isle"), וגם דואט לשתי סופרניות ("Two Daughters"), וכמובן החלק הכי מפורסם, הלוא הוא "השיר הקפוא", שבו משיג פרסל אפקט שלא יישכח באמצעים פשוטים ביותר. אבל הצבעה על להיטים חוטאת בעצם ליצירה הזאת, שמציפה את המאזין בפלגי יופי ממש מרגע הפתיחה.

"המלך ארתור" מוכרת לי בביצוע ישן של ה"דלר קונסורט" ("הרמוניה מונדי", 1979), וכיום היא מצויה בין השאר בגרסאות נוצצות, "מתחרות", אחת תחת ידו של המנצח האנגלי ג'ון אליוט גרדינר והאחרת עם המנצח הקנדי-צרפתי ויליאם כריסטי, ועוד אחת חדשה מהן - בניצוחו של טרוור פינוק.