אסתר עופרים בהופעה נדירה: מי יתנני עופרים

יום שני 22 במרץ 2010 03:00 מאת: בן שלו

הופעתה הנדירה של אסתר עופרים על במה מקומית, בערב התרמה לנפגעות תקיפה מינית, העניקה לקהל רגע טהור וחוצה מחנות של תרבות ישראלית בשיאה

"ועכשיו קבלו את הדיווה, אסתר עופרים", אמרה המנחה מרב מיכאלי, והקהל קיבל את הזמרת בתשואות רמות ונרגשות. אבל אף על פי שמתבקש לכנות את עופרים "דיווה", היה משהו בלתי דיוותי במופע שלה ביום חמישי האחרון בירושלים. לא היו לה גינוני אצולה יוצאי דופן, והיא לא יצרה שום דרמה סביב נוכחותה הנדירה על במה ישראלית. אולי בגלל הנסיבות. עופרים הופיעה במסגרת ערב ההתרמה השנתי של מרכז הסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית, והתנהגותה הבימתית כמו אמרה "אני לא העיקר". היא לא נראתה כמי שממעיטה בערך עצמה, אבל היא באה כדי לשרת מטרה, והמטרה היתה גדולה ממנה.

ייתכן שהגישה העניינית - אם כי בשום פנים ואופן לא צוננת או מרוחקת - מנעה מעופרים להעניק הופעה בלתי נשכחת. אבל היא לא מנעה ממנה להגיש הופעה יפה מאוד. הפרק הראשון של הקונצרט היה תזמורתי: עופרים שרה שירים אחדים בליווי התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, בניצוחו של רוני פורת, והשילוב בין קולה, שנותר צלול ואצילי כשהיה, לבין הצבעים העשירים שהפיקה התזמורת היה מוצלח, בעיקר ב"שיר הנודד" (מי יתנני עוף).

אחר כך עופרים ירדה ולבמה עלה יוני רכטר. אם המנצח פורת הוא האחראי לבחירה לנגן עם התזמורת את "יום יפה" של רכטר (מתוך אלבומו הראשון "התכוונות"), הרי שזאת הברקה כמעט ממזרית. אפשר היה לצפות שהסיטואציה הקלאסית תכתיב בחירה ב"עטור מצחך" או בקטע מונומנטלי אחר ולא בשיר חולין של רכטר ועלי מוהר, שבנוסף לגורם ההפתעה ולהיותו שיר נפלא זכה לביצוע יפה. כשעופרים חזרה לבמה היא שרה יחד עם רכטר והתזמורת את "דמעות של מלאכים". לטעמי זה היה רגע הנפל היחיד בקונצרט. עופרים לא הצליחה להתאים את עצמה לתחושה הקצבית של השיר. הביצוע שלה היה נוקשה וקצת עצי, ללא הרוך המתחייב.

אסתר עופרים בהופעה בתיאטרון ירושלים. קולה צלול ואצילי כשהיה

החלק השני של הקונצרט, שבו עופרים שרה בליווי הרכב קטן (רכטר, החלילן אילן סאלם, הגיטריסט יוסי לוי, הבסיסט מיקי ורשאי והכנר מיכאל פוולץ), היה טוב מאוד לכל אורכו, ובעיקר החל מהביצוע ל"הללויה" של ליאונרד כהן. כשעופרים הגיעה לפזמון של השיר הקהל התחיל לשיר אתה, והזמרת, שממקום מושבה בגרמניה לא יכולה לדעת שהשיר הזה נהפך בשנה האחרונה להימנון ישראלי לכל דבר, נראתה מופתעת מהצטרפות הקהל. היא ציחקקה וקפיץ קטן במנגנון הביצוע שלה השתחרר לטובה, ונותר מעט משוחרר עד סיום ההופעה.

אפקט הקפיץ המשוחרר ניכר במיוחד בשירים הקצביים המצוינים: "שיר אלבמה" של ברכט ווייל, "מעמק לגבעה" ו"נעולה היא דלתי" (האם מותר לחשוד ברכטר שבשיר האחרון הוא עשה שימוש חוזר בקטע מעבר מוסיקלי שמופיע גם ב"ערב עירוני" של יוסי בנאי?). הביצועים לשני שירים של הביטלס, "יסטרדיי" ו"She's Leaving Home", היו יפים ורעננים; האוזן התענגה על הרוח הג'זית הקלה שנשבה ב"ציוניוני הדרך"; "Adio Querida", שיר בלדינו, היה נפלא; וכשעופרים חזרה להדרן ושרה ללא רבב את "היו לילות", נדמה היה שכל מי שנכח באולם - צעירים ומבוגרות, ירושלמיות ותל-אביבים, פוליטיקאים ופעילות חברתיות, גברים לבנים ציונים ולסביות קוויריות - כולם חוו ביחד רגע טהור וחוצה מחנות של תרבות ישראלית בשיאה.

אסתר עופרים, מופע בערב ההתרמה השנתי של מרכז הסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית, תיאטרון ירושלים, 18.3

תגיות: אסתר עופרים, בן שלו, יוני רכטר