"התקווה" על פי אסתרית בלצן

יום שני 18 בינואר 2010 03:00 מאת: חגי חיטרון

ספר-דיסק לימודי על "התקווה" מאת אסתרית בלצן מציג את השתלשלות המנגינה מספר על גלגולי תיזמורה ומתעכב על מעמדה האקטואלי. הצימוק: דעתו המביכה של יואל אנגל


הרצל ונפתלי הרץ אימבר

מתוך הספר

פרסומת

לספר המהודר והממצה על "התקווה", שכתבה וערכה המוסיקולוגית הפסנתרנית אסתרית בלצן, מצורפים שני דיסקים עשירי תוכן: 42 קטעים שמביאים לכאורה את כל הדוגמאות האפשריות של ביצועי ההימנון, בנוסחי תיזמור שונים, וגם שירים אחרים של התעוררות לאומית עברית, לקט הימנונים זרים ובנוסף - שירים של תהייה ציונית והתלבטות (בין השאר, אביב גפן ב"אני שונא", "אין לי ארץ אחרת" עם קורין אלאל ו"לו יהי" בפי חוה אלברשטיין).

"התקווה" של בלצן דן בהימנון מזוויות רבות, מבהיר את סוד קסמו, מלווה את ההסברים בדוגמאות תווים חיוניות ובתצלומים. הספר אינו מיועד לקריאה רצופה (אף כי גם זו אופציה) באשר הוא ספר לימוד, אך בלי קשר להיבט החינוכי שיטתי - האזנה למקצת הקטעים המופיעים בדיסקים המצורפים לספר מסבה הנאה מיידית. השומעים מוזמנים, למשל, להתרשם אם הנוסח של המנצח האיטלקי ברנרדינו מולינארי (זה הרווח והמבוצע כיום, בידי כל התזמורת הישראליות לפחות) אכן עולה על התיזמור שעשה פאול בן-חיים? התשובה על כך חיובית, ומסייע לה (לפחות בדיסק) ביצוע קורקטי מאכזב של הנוסח הבן-חיימי (בניצוח שלום רונלי-ריקליס); איך נשמעים הנוסחים הלא-מוכרים, ה"זרים", של קורט וייל ושל רוי האריס? לטעמי: בוהן מטה; עיבוד למקהלה ומיתרים שעשה גיל אלדמע (בדיסק, עם המקהלה הקאמרית תל אביב בניצוח מיכאל שני) נשמע רגיש יותר, רך ומזמין.

לא יוחמץ מסמך היסטורי חוצב דמעות: שירת "התקווה" בפי ניצולי ברגן-בלזן (בעת שחרור המחנה, 1945), ויש גם "התקווה" עם הפילהרמונית בקונצרט הניצחון על הר הצופים ב-1967 (לנארד ברנשטיין), יש "התקווה" ברוב עוז בפי החזן ריצ'רד טאקר, ואחרת, בעברית אמריקאית, מפי ברברה סטרייסנד. כאמור, יש בדיסק גם שירים אחרים שקשורים בנושא. מכולם, כצפוי, זוהרת נחמה הנדל ב"שיר השושנה" מכמיר הלב של אליקום צונזר (מהמאה ה-19).

הצימוק של הלקט הוא מנגינת התקווה כשיר עגלונים רומני ("הויסה צ'ה"), ברומנית, בפי זמר האופרה הישראלית סורין סמיליאן, בלצן עצמה מלווה אותו בפסנתר. אפשר לשמוע את השיר הרומני (מבדח למדי) במנגינת התקווה גם בזמרתו של הזמר השחקן המנוח שמעון בר. חינם כמובן. הכתובת באינטרנט 


בנימין זאב הרצל ונפתלי הרץ אימבר, מתוך הספר

אנגל שמע יללה

צימוק נוסף: דעתו של יואל אנגל (מלחין "עגבנייה"), מראשוני החלוצים של הזמר העברי המתחדש, על מנגינת "התקווה". אנגל כינה אותה "יללה" ובספר בחרה בלצן לא להאריך בנקודה מסקרנת ומביכה זו. לשאלתי הבהירה כי אנגל כתב ב-1910 בעיתון יהודי ברוסית כי "המלודיה כשהיא לעצמה פשוטה, אבל אין לה עוז והתרוממות רוח ולכן אינה מסוגלת לבטא את הטוב מציין את הציונות - תקווה אמיצה לעתיד מזהיר". אחר כך, לאחר עלייתו ארצה, הוסיף אנגל במכתב לחבר, ב-1926 - "זה הימנון מאוס במובן המוסיקלי. בראש ובראשונה - זוהי מלודיה רומנית עממית, שנית - יללה שמקומה בגלות". איני אוהב את ההימנון הזה, כתב עוד אנגל, "אבל הוא בכל זאת חי עדיין, וסידרתי לו הירמון לפסנתר עם טקסט מתחת לתווים, אם כי התביישתי לחתום את שמי".

ספרדיסק: "התקווה - עבר, הווה, עתיד" מדריך למורה מלווה בתקליטורים. מאת אסתרית בלצן. הוצאה לאור: משרד החינוך


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(7 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 4.יפה (אסתר)

    16/04/2012 08:27:02

  • 19/01/2010 15:45:08

  • 2.תרגום ותוספות(רות סירקיס, ...)

    19/01/2010 05:12:11

  • 18/01/2010 12:10:05