כך תלמדו את ילדכם שג'ז זה כיף
יום שני 21 בספטמבר 2009 03:00 מאת: בן שלו
האם ילדים שהיו בהופעה של להקת "ילדוג'ז" יודעים עכשיו מה זה ג'ז? למי אכפת. הם יודעים שג'ז זה כיף. יותר מזה אנחנו לא צריכים
ילדוג'ז. הרפתקה מקסימה לילדים
(תצלום: דניאל צ'צ'יק)
אחד הדברים הכי מאוסים בהופעות ג'ז הוא הניסיון לנגן בכוח בסגנון ג'זי (או במלה אחת, לג'זז) שירים שאין להם שום קשר לג'ז. "הבה נגילה", "יסטרדיי" או "יפיופה" של אייל גולן (טוב, זה עדיין לא נעשה, ויש לקוות שלא ייעשה) - לא ברור מדוע ה"ג'יזוז" נחוץ ולמי הוא עוזר. בדרך כלל זאת פשוט הזדמנות טובה לצאת לשירותים.
אבל יש סיטואציה אחת שבה ג'יזוז של שירים ידועים הוא לגיטימי ורצוי - הופעות שמיועדות לילדים ומבקשות להציג להם את יופיו של הג'ז. הג'יזוז במקרה הזה הוא לא מטרה אלא אמצעי: דרך יעילה לתפוס את תשומת הלב של הילדים, לגרום להם להרגיש שהם במקום מוכר, ואז, מתוך המקום המוכר הזה, להוביל אותם להרפתקה קטנה במחוזות של צליל אחר וקצב אחר.
הרפתקה מקסימה מהסוג הזה זומנה לילדים שבאו בשבת להופעה של להקת "ילדוג'ז" במועדון ברל'ה בקיבוץ להבות חביבה. הם שמעו ביצועים חיים לשירים שהם מכירים ואוהבים ("פיל פילון", "שנה טובה", "רוץ בן סוסי", "הנה באה הרכבת"); הם ראו כיצד השירים האלה מקבלים בהדרגה צורה פחות מרובעת ויותר קצבית; הם התוודעו למושג האלתור; והכי חשוב: הם רקדו ושמחו. האם הם יודעים עכשיו מה זה ג'ז? למי אכפת. הם יודעים שג'ז זה כיף. יותר מזה אנחנו לא צריכים. כשנשמיע להם את צ'ארלי פארקר בעוד כמה שנים נזכיר להם שהם בעצם כבר שמעו אותו פעם.
"ילדוג'ז". הרפתקה במחוזות של צליל אחר וקצב אחר (תצלום: דניאל צ'צ'יק)
חברי "ילדוג'ז" דיברו וניגנו בגובה העיניים של הילדים, בפשטות אך ללא ניסיון מוגזם להקל. החלילנית יעל ארנון והזמרת מאיה בר-שלום הובילו בהתלהבות, הסקסופוניסט ארז בר-נוי הדגים בחוכמה מה זה אלתור, המתופף תומר כהן היה חביב הילדים, הפסנתרן תמיר מילר כתב את העיבודים המוצלחים והבסיסט בן ורד היה אחראי לאחד הרגעים המרנינים בהופעה כשהדגים את ההבדלים בין בס מהלך, בס מתרוצץ ובס מקפץ.
לקראת הסוף כמה ילדים הוזמנו לבמה כדי לאלתר. שלוש הערות על החלק הזה: 1. הוא סיפק את ההוכחה הסופית לכך שילדים מבינים הכי טוב את הפסנתרן תלוניוס מונק (הסולו של אחת הילדות היה מונקי בעליל). 2. לא ברור מדוע חברי "ילדוג'ז" התעקשו שרק ילדים שאין להם ניסיון בנגינה יעלו לאלתר. אין שום סתירה בין אלתור לבין ידע מוקדם. 3. לתשומת לבם של הורי הילד שניגן שני בתופים: אם הבן שלכם עמד בקריטריונים של "ילדוג'ז" ולא נגע אף פעם בתופים, יש סיכוי שיש לכם גאון בבית. אבל נראה לנו יותר סביר שהוא לוקח שיעורים.
"ילדוג'ז". מועדון ברל'ה, קיבוץ להבות חביבה, 12.9
תגיות:
בן שלו,
ילדוג'אז