חוליו איגלסיאס: מתקפת הקיטש מהעבר

יום ראשון 13 בספטמבר 2009 02:48 מאת: בן שלו

ההתרחשות הבימתית אצל חוליו איגלסיאס נשארה סטטית מאוד ומשעממת. הטרמפיסט, מודע לקיטש אבל רומנטיקן חסר תקנה, שמח גם על ההזדמנות לרקוד ליד שרי ופנינה ורני

אחרי שחוליו איגלסיאס ירד מהבמה, לא לפני ששם את ידו על לוח לבו בפעם ה-1,001 (וכמובן ליווה את המחווה המשומשת בעצימת עיניים דרמטית), קמו מכיסאותיהן במתחם הווי-איי-פי שתי נשים, שנראו מרוצות אך לא מאוד נרגשות מההופעה. אחת מהן החוותה במבטה לעבר שני גברים שעברו לידן בדרך ליציאה ואמרה, "או שהם גברים נורא מיוחדים, או שהנשים שלהם סחבו אותם לכאן".

אחד הגברים הוא ממש לא מיוחד, ולא אשתו סחבה אותו לאיצטדיון יד אליהו אלא העבודה שלו. בכל זאת, היכל מלא באלפי אנשים (וזאת רק ההופעה הראשונה. גם להופעה השנייה, כעבור יומיים, נמכרו כל הכרטיסים), וזה ראוי לסיקור גם אם הוא בעצמו לא היה משלם שקל כדי לראות את חוליו. זה לא הטעם שלו. למעשה, זה ההיפך מהטעם שלו.

בסתר לבו הוא מקווה שקיסר הקיטש הספרדי יפתיע אותו ויגרום לו ליהנות כנגד כל הסיכויים, אבל זה לא קורה. איגלסיאס הוא לא אחד מאותם אמנים שהשואו שלהם מכניע את כל ההתנגדויות. למעשה, אין כמעט שואו בהופעה שלו (אלא אם כן מחשיבים את שני רקדני הטנגו, שריחפו על הבמה בכמה מהשירים). ההתרחשות הבימתית סטטית מאוד. המטרה היא ללטף, לא להניע. מבחינה מוסיקלית, העניינים אפילו יותר יגעים: עוד ועוד שטיחי קלידים משעממים עד אימה. האם לא סיפרו לחוליו שאי אפשר לנגן כך ב-2009?

איגלסיאס. ההופעה מתרחשת לכל המאוחר ב-1983 (תצלום: דודו בכר)

אבל זאת לא 2009, זה כל העניין. באופן מוזר, שאולי מכניקת הקוונטים יכולה להסביר, ההופעה מתרחשת ב-1979 או לכל המאוחר ב-1983. גם מאצ'ואיזם הדבש הלא מוסתר של איגלסיאס הוא שריד מתקופה אחרת. "אני סקס מניאק", הוא מצהיר בתחילת הערב, אם כי הביצועים שלו, הוא מודה, הם כבר לא מה שהיה פעם. כשהוא שר דואט עם זמרת הליווי הוא מלטף את מותניה בכל הזדמנות, ובסוף מדביק לה נשיקה על הפה. כשרקדנית הטנגו מסיימת את הנאמבר שלה הוא מנשק גם אותה על הפה (משום מה המחשבה נודדת אל חיים רמון).

שלוש דוגמניות הליווי הן סיפור בפני עצמו. הן לא בדיוק זמרות, כי הן בקושי שרות, וגם לא בדיוק רקדניות, אף על פי שהן מתנועעות נהדר. הן בעיקר צעירות, יפות וחטובות בצורה מדהימה, גזורות מתוך מגזין אופנה. מדי פעם איגלסיאס מצביע על אחת מהן והיא מחוללת את דרכה אל קדמת הבמה ואז חוזרת למקומה. מתי הוא מחליף אותן? כשהן מגיעות לגיל 22? כשהמשקל שלהן חוצה את גבול 50 הקילו?

זאת כמובן רק דרך אחת להסתכל על מה שקרה בהיכל. כי הגבר השני ששתי הנשים ממתחם הווי-איי-פי סקרו ראה דברים אחרים לגמרי. בניגוד לגבר הראשון, הוא אוהב את חוליו, וממש לא מתבייש בזה. רק שאין לו כסף להופעה היקרה. למרות זאת הוא בא ליד אליהו, ניגש לקופות, מנסה לצוד עיתונאים שקיבלו הזמנה זוגית אבל באו לבד, ובסוף מוצא אחד כזה. הוא בפנים, ועוד במתחם הווי-איי-פי.

הוא היה גם בהופעה הקודמת של איגלסיאס בארץ, ב-1998 והפעם הוא נהנה אפילו יותר, בעיקר כי בפעם הקודמת הוא ישב ביציעים המרוחקים. ההופעה עצמה כמעט לא השתנתה, וטוב שכך. איגלסיאס שר את מיטב הלהיטים היפים שלו, קולו עדיין רך וזך, והמוסיקה הנעימה מבליטה את השירה שלו ולא משתלטת. אני יודע שזה קיטש, אומר הגבר, אבל זה עובד עלי, אני רומנטיקן חסר תקנה. לקראת סוף ההופעה הוא עובר אל קדמת הבמה כדי לרקוד. "חוליו הזדקן מאוד", הוא מדווח בשובו, "אבל מתי ייצא לי עוד פעם לרקוד ליד שרי, פנינה ורני?"

חוליו איגלסיאס. היכל נוקיה בתל אביב, 8.9

תגיות: בן שלו, חוליו איגלסיאס