לא רק וגה: 3 הופעות אינדי מחו"ל

יום שני 20 ביולי 2009 02:41 מאת: בן שלו

שלוש הופעות אינדי מחו"ל - "Why?", "נוטוויסט" ו"שיקגו אנדרגראונד דואו" - הציגו חיבורים מוסיקליים מעניינים, רגע לפני פתיחת עונת האיצטדיונים

חודש וחצי לפני פתיחתה של עונת הופעות האיצטדיונים, וכמה ימים לפני ההופעות המתוקתקות של סוזן וגה ו"פט שופ בויז", סוף השבוע שעבר היה שעתן היפה של הופעות האינדי מחו"ל. בלי תקציבי פרסום גדולים, בלי מחירים מיוחדים לעובדי בנק הפועלים, אבל עם עבודת הפקה ראויה לכל שבח מצד יזמי הופעות ישראלים צעירים וחדורי שליחות ועם חיבורים מוסיקליים מעניינים: לו-פיי והיפ-הופ אצל הלהקה האמריקאית "Why?", רוק ואלקטרוניקה אצל "נוטוויסט" הגרמנים, ג'ז אקוסטי וחשמלי עם רמזים למוסיקה אפריקאית אצל "שיקגו אנדרגראונד דואו".

סימן השאלה שסוגר את שמה של להקת "Why?" לא היה סימן השאלה היחיד שריחף באוויר לפני ההופעה שלה ביום רביעי. האם ללהקה הזאת, שנוכחת מאוד בבלוגים, פורומים ומגזינים של מוסיקה אלטרנטיווית ברשת, יש גם קיום מחוץ למרחב הווירטואלי? או במלים אחרות: האם יש לה קהל בישראל? התשובה, כך התברר עם הכניסה לבארבי, היא "כן", סימן קריאה. המועדון היה מלא באנשים שלא רק קיבלו את "Why?" בהתלהבות עצומה, אלא גם ידעו את כל מלות השירים בעל פה.

האם יוני וולף, הסולן של "Why?", ושלושת שותפיו ללהקה פינקו את הקהל הנלהב שלהם בהופעה מעולה? לא. היא היתה טובה. אולי אפילו "נחמדה" תהיה המלה הנכונה. "Why?" הציגה שילוב מדויק ביותר בין חנוניות לקוליות ובין אירוניה לרגש. והחיבור שהם עושים בין אינדי להיפ-הופ הוא באמת מקורי וחזק. אבל חוץ מכמה קטעים ("The Vowels", "Good Friday" ובראש וראשונה "The Hollows" האדיר), נדמה היה שאין מספיק מיקוד ותנופה בשירים שלהם. וכשמוסיפים לכך את הקול הצפרדעי של וולף ואת הנגינה החיננית אך משלומפרת של חבריו, מקבלים הופעה שביטאה את כל הטוב שגלום במושג אינדי, אבל גם חלק לא מבוטל מהרע.

"Why?". כל הטוב הגלום באינדי, וגם חלק מהרע (תצלום: דניאל צ'צ'יק)

הסטודנט השני

למחרת - אותו מקום, אותה שעה, עם קהל מעט אחר (קצת פחות קולני מהקהל של "Why?", אבל אוהד ונלהב מאוד) - עלתה לבמה להקת "נוטוויסט". נתחיל מהסוף: זאת היתה הופעה מצוינת של להקה שאני לא כל כך אוהב. מי שאוהב, למשל, את להקת "דאוס" יאהב בוודאי גם את "נוטוויסט". אלי הרוק הרגיש שלהם לא מאוד מדבר, והעובדה שהם מעבים אותו בעוד ועוד שכבות של אלקטרוניקה לא תמיד מצילה את המצב.

אולי זאת החזות האקדמית של חברי הלהקה (איש האלקטרוניקה של הלהקה נראה כמו שילוב בין פיסיקאי צעיר לבין אחד ה"ניהיליסטים" הגרמנים המגוחכים בסרט "ביג לבובסקי"), שגרמה לי לחשוב על "נוטוויסט" בזמן ההופעה כעל הסטודנט השני הנצחי בכיתה; זה שאף פעם לא יהיה מבריק כמו הסטודנט הראשון, אבל ישקיע את כל מה שיש לו ויצליח למצות את כל הפוטנציאל שלו ואף יותר, וילמד את עצמו לחשוב מחוץ לקופסה, ויגיע להישגים יפים מאוד.

זה מה שקרה בהופעה. גם כשהשירים של "נוטוויסט" לא עוררו התפעלות, גם כשהפיתוח האלקטרוני שלהם לא הרקיע שחקים (ולפעמים הוא הרקיע), לא היה אפשר שלא להתרשם וליהנות מהרצינות של הלהקה הזאת ומהחתירה המתמדת שלה לצליל עשיר ורב-שכבתי. לעתים רחוקות הם הפריזו. באחד השירים, שבו הם הלכו עד הסוף עם האלקטרוניקה, התחשק לצעוק להם: "היי, כמה שלא תנסו, אף פעם לא תהיו 'אנדרוורלד'". אבל ברוב הקטעים ההרפתקאות האלקטרוניות היו בטעם משובח, וכך גם הגלישות הספורות לתוך מערבולות של דיסטורשן, וגם השירים עצמם נשמעו יותר ויותר טובים כל שההופעה התמשכה. אפילו קולו המנומס של הסולן, שבתחילת ההופעה השרה עלי שעמום, הפסיק להפריע. ככה זה כשלהקה קונה את האמון וההערכה שלך, בלי אותות ומופתים אבל עם הרבה יצירתיות ועבודה קשה.

קלימבה קסומה

בכל הנוגע למספר האנשים בקהל, ההופעות של "Why?" ו"נוטוויסט", שמשכו כמה מאות אנשים, היו הופעות איצטדיונים בהשוואה להופעה של "שיקגו אנדרגראונד דואו" ביום שישי. כ-30 איש באו למועדון לבונטין 7 להקשיב לנגן הקורנט רוב מאזורק והמתופף צ'אד טיילור. יש לקוות שבהופעה הראשונה של הצמד, כמה ימים לפני כן, היו הרבה יותר אנשים. חבל שמוסיקה כל כך יפה תישאר נחלתם של כל כך מעטים.

ברגעים הראשונים התעורר חשש קל שבהעדרם של בס ושל כלי הרמוני לא יהיה מספיק בשר במוסיקה, אבל החשש הזה התפוגג מהר מאוד. לאו דווקא בזכות האפקטים שהכפילו והשהו את צלילי הקורנט (מעין חצוצרה) של מאזורק, אלא בעיקר הודות לנגינה של טיילור, מתופף ענק. שלא לדבר על כך שבחלק מהקטעים טיילור תיפקד כשני מוסיקאים וניגן בו בזמן בתופים ובוויברפון, שהוסיף ממד מענג של הרמוניה ושל רכות.

רך וקסום במיוחד היה הקטע שבו טיילור ניגן בקלימבה, כלי הקשה אפריקאי מהפנט, ומאזורק ריחף מעל עם פראזות חרישיות בקורנט. בדרך למועדון, בתוכנית מוסיקת העולם הנהדרת של משה מורד ב-88FM, ניגנו מוסיקאים ממדגסקר קטע שהוקדש לאחד מחגי המקום, חג הטבילה במים. אם יש גם חג שמציין את המפגש בין השמש לים בשעת השקיעה, אין פסקול שמתאים לו יותר מהקטע האפריקאי החרישי והנפלא של "שיקגו אנדרגראונד דואו".

"Why?". בארבי תל אביב, 15.7

"נוטוויסט". בארבי תל אביב, 16.7

"שיקגו אנדרגראונד דואו". לבונטין 7 בתל אביב, 17.7

תגיות: בן שלו