פינוקים ללא פשרות
יום שני 11 במאי 2009 02:44 מאת: חגי חיטרון
קאמרטה בניצוח אבנר בירון; הפילהרמונית בניצוח קורט מאזור
הקונצ'רטו למנדולינה של אבנר דורמן הזכיר לי הערה ששמעתי פעם מפי מלחין ישראלי ותיק. גדעון לבינסון אמר שהמוסיקה של ימינו היא יותר "כיפית" ממה שמשתקף ממבחר היצירות שמבצעים אצלנו. נזכרתי בדבריו מפני שהקונצ'רטו למנדולינה של דורמן הוא מוסיקה "כיפית".
לפני שהמאזין לקונצ'רטו קצר זה נותן לעצמו דין וחשבון אם המסר של היצירה לוכד אותו באמת, אם היא נוגעת בנפשו, עליו להודות כי תנאי הכרחי ופשוט מתקיים כאן: הקונצ'רטו מרתק. דורמן, כפי שנוהגים לפעמים לכתוב בתיאור יצירות, "בודק" מהו היחס המעניין - במסגרת צורת קונצ'רטו - בין צליל של תזמורת ובין מנדולינה סולו. בדיקה מהנה.
שאר חלקי הקונצרט היו פינוק מתמשך, בזכות התזמורת והמנצח (הצליל המצוין המצופה) ובעזרת הזמרה הבוטחת של קלייר מגנאג'י. לטעמי, הגוון הלא "לירי" של קולה אינו האידיאלי לקנטטה של באך - אפילו חילונית כמו קנטטת "החתונה" - אבל הגשתה התיאטרלית מחפה על כך. למוטט "הירגעו הרוחות" של הנדל מגנאג'י התאימה יותר, לרבות מעשי אקרובטיקה ווקאלית. אמן המנדולינה אבי אביטל כבש את הקהל ואותי בקונצ'רטו של ויוואלדי ואילו הסוויטה למיתרים "דון קישוט", של טלמן, היתה מעין קינוח משעשע ונפלא שהוגש דווקא בתחילת הסעודה.
תזמורת קאמרטה בניצוח אבנר בירון. סולנים: נגן המנדולינה אבי אביטל והזמרת קלייר מגנאג'י. מוזיאון תל אביב, 8.5
הקסם קצת נעכר
תוכנית מצוינת: יצירה קצרה חביבה של שניטקה ושמה "(לא) חלום ליל קיץ" בפתיחה, "חלום ליל קיץ" של מנדלסון (בשלמותו) אחר כך. התוצאה: הקונצרט איכשהו לא הגיע לרמת הקסם שציפיתי לה.
המנצח קורט מאזור (שנמנה עם שרשרת יורשיו של מנדלסון בכהונת המנצח על תזמורת "גוונדהאוס" בלייפציג) הפיק מהתזמורת צליל מלטף, כדרכו תמיד, אך הפרשנות שלו לא האירה איזשהו היבט חדש בלהיט המנדלסוני. כבר בתחילה, בארבעת האקורדים המופלאים בכלי נשיפה, בלטה גישה שאפשר לכנותה פשוטה ולא "חלומית". ההמשך היה בהתאם.
ב"חלום ליל קיץ" הקסם צריך לבוא קודם כל מהתזמורת; הזמרה הצלולה של תמר קליינברגר ועדנה פרוחניק ושל מקהלת הנערות "מורן" לא יכלה לספק פיצוי למה שלא בקע משורות הנגנים.
קטעי הקריאה בפיו של איתי טיראן בוצעו בתיאטרליות מוגזמת, כמעט זולה, כאילו השחקן חושב שתפקידו הוא החשוב ביותר במכלול. ההגברה היתה בסדר, אבל ניכרת, ותרמה לקולו של טיראן איכות צעקנית טלפונית במקצת. מגיעה לקהל של הפילהרמונית מערכת הגברה שעושה את העבודה בלי שמרגישים בה.
נוסח כזה של "החלום", המשלב דיבורים, הוא בעייתי. בשני ביצועים ישנים של "חלום ליל קיץ" בשלמותו שאני מכיר, אחד (והוא העדיף) בניצוח פיליפ הרווחה (הרמוניה מונדי) והאחר בניצוח פראנס בריגן ("גלוסה"), אין קריין כלל, שום דיבורים. כך בהחלט יותר טוב.
התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: קורט מאזור. בהשתתפות הזמרות תמר קליינברגר ועדנה פרוחניק ומקהלת "מורן". קריין: איתי טיראן. היכל התרבות בת"א, 5.5
תגיות:
חגי חיטרון