רוצים לראות את "רדיוהד" בבארבי?

יום ראשון 14 בספטמבר 2008 03:30 מאת: נויה כוכבי

חברת ההפקות החדשה "מונוקרייב" חולמת להביא לישראל אמנים שאת זהותם יקבע הקהל. את חוזה גונזלס הם כבר הצליחו להשיג

במועדון "בארבי" בתל אביב יופיע ב-11 באוקטובר היוצר השוודי ממוצא ארגנטינאי חוסה גונזלס, מוסיקאי פולק-אינדי ששני אלבומי הסולו שלו זכו להצלחה ולביקורות חיוביות. בואו לארץ מעורר עניין רב, אבל סיפור הגעתו לישראל מעניין אפילו יותר.

גונזלס יגיע לישראל באמצעות חברת ההפקות החדשה מונוקרייב, שזה לה הפרויקט הראשון. השם "מונוקרייב" (monocrave) מוכר לחובבי מוסיקת אינדי מבלוג בעל אותו שם, הפועל מאז 2005. כעת התרחב הבלוג לחברת הפקות שמתכוונת להביא אמנים - וזה החידוש - לפי דרישת הקהל ובהתאם למחיר שהוא מוכן לשלם. מאחורי היוזמה עומדים שלושה - שחר ברטשטיין, שחי בלונדון, רנן סולצ'ינר מתל אביב וקייסה קורטן משוודיה. הם נענו לביקורת שמפעפעת בשנה האחרונה מאחורי הקלעים בקרב צרכני מוסיקה בארץ (בין השאר באתר "בוא יא מניאק"), שאינם מרוצים לא מהיצע ההופעות מחו"ל ולא מהביטולים הרבים. השלושה מציעים לגולשים באתר שלהם להצביע לאמנים שנמצאים ברשימה, להציע נוספים ואף לתמחר את הכרטיס לפי הסכום שהיו מוכנים להוציא.

"למפיקים אין ערוץ תקשורת עם הקהל, והם מפספסים ככה בגדול", אומר ברטשטיין. "אני לא רוצה לומר איך מפיקים אחרים צריכים להתנהג לפני שעשיתי משהו בעצמי, אבל אנחנו מנסים למנוע את עוגמת הנפש המיותרת שיוצרים מחירי כרטיסים גבוהים, חוסר עדכניות של אמנים והדלפות על קיום הופעות עוד לפני שנחתם חוזה עם האמן".

ברטשטיין חי בשלוש השנים האחרונות בלונדון ומתקנא בשפע המוסיקלי שם. הוא מסביר שהמטרה היא לא להתחרות במפיקים הגדולים, שמעמד האמנים שהם מייבאים דורש גב כלכלי איתן, אלא לשנות את תרבות הצריכה של הופעות בארץ. "המטרה שלנו היא להביא אמנים קטנים שמסתמנים כדבר הבא. לא ליצור אנדרגראונד סינתטי אלא להעשיר את תרבות ההופעות בארץ". שאול מזרחי מ"בארבי", הוא מספר, "עוזר ומנחה אותנו".

ומה עם כסף? מה המודל הכלכלי שלכם?

"הרעיון עלה כבר לפני שנתיים ובשנה האחרונה אני מתרכז בלימוד התעשייה ויצירת קשרים. אין לנו מודל כלכלי מפותח, ובמלים פשוטות: הבנו שאנחנו בינתיים לא עושים את זה למחייתנו. המטרה שלנו היא ליצור זהות בין מי שמפיץ את המוסיקה למוסיקה עצמה. כפי שמישהו יודע שהוא אוהב את האמנים של לייבל כמו 'ראף טרייד' או 'נינג'ה טיון', כך הואי יידע שהאמנים שמונוקרייב מביאים קרובים אליו מוסיקלית, וילך להופעות האלה גם אם הוא לא מכיר אותם. נדבך נוסף הוא לשלב כמה שיותר אנשים בהפקה, כדי לא ליצור גוף חסר פנים. באנו מהקהילה הבלוגרית, ואנחנו אוהבים את תחושת השיתופיות הזאת.

זאת לא קצת תמימות?

"זאת בהחלט פילנתרופיה עסקית וזה נובע מתשוקה. זה ימשיך גם אם זה לא יקיים אותנו. העבודה שלי כרגע נחמדה ומניבה יותר כסף, אבל היא לא מספקת. מוסיקה היא החלום שלי. אף על פי שיש לי עתיד פה בלונדון, הזיקה שלי לארץ מאוד חזקה, והאפשרות ליצור שינוי מרגשת אותי".