גלריה

עדכנו אותנו




השוק העירוני של שטוטגרט

יום שישי 23 באפריל 2010 03:00 מאת: שגיא כהן

גולת הכותרת של שטוטגרט אינה המכוניות, אלא שוק האוכל המבהיק וסיפורי הציד של רולף פפולר



השוק בשטוטגרט, גרמניה

תצלומים: AFP

פרסומת

שטוטגרט ידועה בעיקר כעיר שבה הומצאו האופנוע והמכונית הארבע-גלגלית (על ידי גוטליב דיימלר וקארל בנץ). היא ידועה גם כעיר שבה האופנוע והמכונית מיוצרים על ידי מפעלי מרצדס (של קבוצת דיימלר-בנץ) ועל ידי פורשה (שסמלה, סוס דוהר, הוא העתק של סמל העיר). הציפייה, לפיכך, היא לעיר תעשייתית מעושנת ומפויחת, דוגמת ערי הטקסטיל של צפון אנגליה.

הדבר האחרון שמצפים לו הוא שתחנת הרכבת של שטוטגרט תהיה מוקפת כרמים. ובכל זאת, הדבר הראשון שרואים כשיוצאים מהתחנה הוא גבעה תלולה, מכוסה כל כולה כרמים זהובי עלים. העיר עצמה היא אנטיתזה מוחלטת לעיר תעשייתית: פארקים מטופחים, גינות ענק, אגמים שבהם ילדים מאכילים ברווזים שמנים בשאריות של סנדביצ'ים, גבעות מיוערות ומוריקות, עוד ועוד כרמים. בקיצור, מין עיר הנזל וגרטל שמייצרת מכוניות שהן ממתקים למבוגרים.

כאחד הריכוזים העירוניים הגדולים והעשירים בגרמניה, התרבות הקולינארית של העיר מפותחת מאוד. המקום להתרשם מהתרבות הזאת, ובכלל מסוג הדייקנות והקפדנות שהפכו את מרצדס ופורשה למותגים, הוא השוק העירוני. במונחים אירופיים זה שוק קטן. במונחי סדר וניקיון, זה הלם תרבותי. בשוק יש שלוש חנויות דגים. נודף מהן ריח ים ענוג. יש גם חנויות בשר, מאלה עולה ריח של גרגרי יער מתוקים. ובכלל, השוק כולו (כמו העיר עצמה) מואר, מסודר, מצוחצח, מבהיק ובעיקר עושה חשק לקנות את כולו.

מכיוון שהשוק קטן, לכל סוג של סחורה מוקדשים רק שלושה-ארבעה דוכנים. אולי משום כך מה שנמכר כאן מוצג כמו תכשיטים קטנים. תאנים מושלמות, שנראות כאילו יצאו מתוך ציור דומם הולנדי; עגבניות שרי בוהקות בעגלגלותן האדמדמה; לימונים שכל אחד מהם מונח על מצע צמר גפן כאילו היה אתרוג לסוכות; ותפוחי עץ ורודי לחיים, ששלמותם מעלה לרגע חשד שמדובר בהעתקי שעווה.

ליד חנויות הפירות והירקות יש חנויות לתבלינים ולפירות יבשים: ירוק אזמרגד של קיווי מיובש, זהב עתיק של אננס מיובש, אדום סקסי של דובדבנים, כתום זוהר של משמשים ענקיים וארגמן כהה של תמרי ענק. ולידם, פירמידות מדויקות של גרגרי יער, צימוקים ומיני תבלין. חנויות הבשר גדושות בנתחים צהובי שומן, מסודרים כאילו היו פסלים מודרניים, וחנויות הביצים מוכרות כתריסר מיני ביצי עוף (קטנות, גדולות, פרא, חומות, ביצי פניניה, ביצי שליו ועוד).

עוד קציצה אחת ודי

מבין הדוכנים, אחד ראוי לתשומת לב מיוחדת: דוכן בשר הציד של רולף פפולר. עוד לפני שמתחילים להתרשם מההיצע יוצא הדופן של בשרים טריים ומעובדים, הדוכן הזה מספר סיפור אנושי. הר פפולר, בסינר קצבים ירוק שיורד על מידותיו, ידיו על מותניו, עומד בחזית הדוכן ומגלגל שיחה עם הלקוחות. הוא מספר סיפורי ציד נשכחים, מצביע על ראש אייל שתלוי מאחור ומפליג בסיפור גלגוליו, ובזמן שהוא מתבטל לו להנאתו, אשתו טורחת ועמלה מאחורי הדלפק. חותכת פה, שוקלת שם, מערבבת במקום אחר ומטגנת במהירות כמה קציצות. והקציצות האלה שוות התעכבות.


                     השוק בשטוטגרט, גרמניה. מחנויות הדגים נודף ריח ים ענוג

הרכב הבשר של הקציצות משתנה לפי העונה. כעת, הן עשויות בעיקר מבשר אייל, שמערבבים בו מעט שומן חזיר כדי להוסיף עסיסיות. והן משגעות. אלו קציצות שמנמנות, עבות, בשרניות, יותר סטייק קצוץ מקציצות טחונות, שתענוג לנעוץ בהן שיניים ותענוג גדול כפליים ללעוס באטיות וליהנות מכל רגע.

למרבה הצער (כפי שהתגלה לי להוותי), הקציצות האלה נגמרות די מוקדם, ואם רוצים קציצות ליום המחרת, צריך לזכור להזמין מראש (כמו שאמר לי הר פפולר במנוד ראש מלא תוגה). אבל לא נורא, גם בלי הקציצות חגיגת הבשרים של הפפולרים יכולה לשכר כל קרניבור: פרושוטו מירך חזיר בר, שינקן מבושל מחזרזיר בר, נקניקי אייל, נקניק שחור שוובי (שטוטגרט, בירת מחוז באדן-ווירטמברג, שוכנת באזור שווביה), יוני יער ענקיות, ובכלל, כל מה שצריך כדי להרגיש כאילו הרגע עברו כאן הציידים מ"פטר והזאב" והשאירו למר פפולר חובב השיחה ולזוגתו העמלנית את שלל יומם.

ואז הוא נזכר

וכמו תמיד בשווקים, אחרי שלוש הדקות הראשונות מתעוררת שאלת השאלות: מה עושים עם הרעב? התשובה נמצאת בקומה השנייה. בקומה הזאת, שיש בה חנויות עשירות לציוד מטבח, יש גם מסעדה. על פניה, זו מסעדה איטלקית (היא נקראת "אמפורה"). מעשית, זו מסעדת שוק. הזמנתי פרוסה מטוגנת של כבד עגל. עוזר הטבח ירד למטה, ניגש לאחד הדוכנים, ביקש פרוסת כבד עגל, חזר למעלה, הציג אותה לראווה ושלח אותה למטבח.

ואז הוא נזכר בעוד משהו: ירד שוב למטה העמיס על צלחתו מבחר של פטריות מאחד הדוכנים, הציג אותן לראווה ושלח את הפטריות, אחר כבוד, ללוות את הכבד. תוך כמה דקות הופיעה על שולחני מנה מפוארת של כבד עגל עם פטריות צלויות וירקות בגריל. אני לא יכול לומר במצפון נקי שזה היה פיצוי מלא על הקציצות האבודות של פראו פפולר, אבל אני כן יכול להגיד דבר אחד: זה היה חתיכת כבד עגל. מרצדס ממש. לא: פורשה.





תגיות: טעם החיים, שגיא כהן

(3 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • מיה 23/04/2010 09:51:36

  • 23/04/2010 08:43:18