מסעדת 2C: אוכל מאכזב בקומה ה-49 של מגדלי עזריאלי
יום חמישי 11 במרץ 2010 03:00 מאת: דניאל רוגוב
הנוף יפהפה, אבל המזון והיחס במסעדת "2C" בקומה ה-49 של מגדלי עזריאלי טעונים שיפור
ביקורי במסעדת "2C" התחיל ברגל שמאל. כשניסיתי להזמין מקום בטלפון הגעתי למשיבון שהורה לי לחייג "1". לאחר כמה דקות הגעתי למענה אוטומטי שבישר שהטלפון תפוס, אך ישובו אלי. חיכיתי כשעה ואיש לא טילפן. ניסיתי עוד כמה פעמים, ובסופו של דבר הצלחתי ליצור קשר עם יצור בשר ודם. הזמנתי מקום, אבל לא שבעתי נחת כשנאמר לי בטון בוטה למדי שמקומי מוגבל לשעתיים, ושהכניסה למסעדה מותרת רק למי שמזמין מנה עיקרית. שאלתי מה יקרה אם ארצה ארוחה משלוש מנות ראשונות, ונאמר לי ש"זה אסור". מובן שזכותם של בעלי המסעדה לנהל את העסק כראות עיניהם, גם אם דרכם תרתיע לקוחות פוטנציאליים. טיפסתי לקומה ה-49 של מגדלי עזריאלי, ואחרי כל המאמצים האלה נאמר לי שאין שום תיעוד להזמנתי. למרות זאת הצלחתי לשכנע את המארחת לתת לי שולחן.
הפריט הראשון שהגיע אל שולחני היה פלטה שהכילה מעין פוקצ'ה עבה במיוחד שדמתה ללחמנייה תפוחה, שלוש פרוסות לחם כהה ושלוש פנכות של טפנד זיתים שחור, איולי ושמן זית. הלחמנייה, חמה מהתנור, היתה טרייה וטעימה; אך פרוסות הלחם לא בורכו אף באחת מהתכונות האלה, אולי משום שנפרסו וחיכו זמן רב מדי בטרם הוגשו. הטפנד היה טוב, מלוח במידה ועתיר טעם, ואולם האיולי לא היה מוצלח - הוא היה מתוק מדי, דל בשום ומרקמו לא היה סמיך דיו. לכמה שולחנות סביבי הגישו סלט ירוק וזיתים שחורים. אולי חשבו שאיני ראוי לתוספות הללו.
למנה ראשונה הזמנתי רביולי ממולאים בכבד אווז. שלא כמו הרביולי המסורתיים, הסגורים מכל הצדדים, אלה דמו יותר לטורטליני - רצועות רחבות של פסטה מקופלות משלושה צדדים כדי להחזיק את המילוי. לא היה בכך כל פסול, אבל לא שמחתי לגלות שכבד האווז נצלה הרבה מעבר לרצוי. טעמו הזכיר כבד מבקר זקן, כלומר יבש ומר. הרוטב, עם שמן כמהין, היה יכול להציל את המנה, אבל הוא לא היה שמנתי או מרוכז דיו.
"2C" בתל אביב. הכניסה למסעדה מותרת רק למי שמזמין מנה עיקרית
למנה עיקרית בחרתי בקונפי שוק אווז. בנוסח המסורתי ממליחים ביד רחבה שוק וירך של אווז, מתבלים אותם בעשבי תיבול ומבשלים אותם בשומן שלהם שצומצם קודם לכן. מניחים למנה להתקרר, מצננים במקרר עם השומן ולפני ההגשה מחממים שוב. הבישול בדרך זו מבטיח שהבשר יהיה רווי בשומן הטעים ויהיה רך, עד שייפול מהעצם למגע קל של המזלג. במנה שקיבלתי לא היה שום רמז לכך שבושלה בשומן; הבשר היה קשה כל כך עד שהתקשיתי להסירו מהעצמות. אילו זה היה קורה במסעדה פשוטה הייתי נוטש את הסכין והמזלג ואוכל בידיים, אבל באווירה הפסבדו-מתוחכמת של מסעדה יקרה זה נראה בלתי הולם.
הקינוח "שוקו-קוקו" כלל שתי פרוסות של מרקיז שוקולד קפוא למחצה על מצע קוקוס אפוי. השוקולד היה טוב, אך הקוקוס היה יבש מדי ונותר על הצלחת. רוטב הפטיסרי שהוגש עם המנה היה דליל מדי וחסר קסם. האספרסו ששתיתי לסיום היה טוב.
כשאכלתי כאן לפני כעשור, ציינתי שרק בעל לב אבן לא יימס למראה הנוף הפנורמי הנשקף מהמסעדה. אני עדיין סבור כך. גם העיצוב הכהה, עם הקירות השחורים, נותר מרשים כשהיה. מה שהשתנה הוא שב-2005 המסעדה הפכה כשרה. אבל כמו בעבר האוכל עדיין בעייתי, המחירים גבוהים מדי ואיש לא טרח ללמד את העובדים איך לענות לטלפון.
חשבוני הסתכם ב-245 שקלים, ולכך נוסף מחירן של שתי כוסות קברנה שיראז מיקב הרי גליל בסך 60 שקלים. לכל זה התייחסתי באופן פילוסופי, במיוחד כשאחד השירים שנוגנו שוב ושוב ברקע היתה "Let It Be" של הביטלס. ובכל זאת, אם לא אשמע שהמסעדה השתנתה לטובה באופן דרמטי, בוודאי יחלפו עוד עשר שנים לפני שאחזור לבקר בה.
"2C" בקומה ה-49 של מגדל עזריאלי העגול, תל אביב. פתוח בימים ראשון עד חמישי, 24:00-12:00. כשר
תגיות:
דניאל רוגוב,
מסעדת 2C