לאכול או לא לאכול | המפ, הלהיט התורן בקרב בריאותנים

יום חמישי 17 בדצמבר 2009 03:00 מאת: רחל טל-שיר

זרעי ההמפ העתיקים נהפכו בשנים האחרונות ללהיט בקרב הבריאותנים. הבעיה היא שבשל קרבתם המשפחתית לחשיש קשה להשיג אותם


איור: עמוס בידרמן

פרסומת

חלב זה בשביל עגלים, סויה בשביל מפסידנים, ומה בשבילנו? זרעי המפ. את המשפט הזה קראתי באחד האתרים שמקדמים את ההמפ, הלהיט התורן בקרב בריאותנים.

קצת מגוחך לראות בהמפ חידוש, מפני שזה אחד המזונות העתיקים ביותר. עד לא כל כך מזמן עוד היה ההמפ מרכיב מרכזי במזון לציפורים, ויש אקולוגיסטים שטוענים כי ההיכחדות ההדרגתית של עופות הבר בעולם היא לא רק פועל יוצא של השימוש הגובר בכימיקלים רעילים בחקלאות, אלא במידת מה גם של התמעטות זרעי ההמפ, שכבר לא צומחים בר בשדות בגלל תקנות חדשות בחלק מן הארצות, האוסרות את הגידולים האלה. ההגבלות והאיסורים הללו נובעים כנראה מן העובדה שהזרעים האלה הם זן של קנאביס סאטיבה, סם פסיכואקטיבי. אף שההמפ אינו פסיכואקטיבי, במקומות רבים מוטלות עליו הגבלות בגלל שאר בשרו ממחוזות הכיף.

ממה נובע הבאזז שממנו נהנים זרעי ההמפ בשנים האחרונות? ההנמקה פשוטה וכרגיל במקרים כאלה, גם די משכנעת: הטעם שלהם אגוזי-קטיפתי, הם מכילים מגוון של חומצות אמינו, עשירים בפרוטאין, אומגה 3, אומגה 6 ועוד שפע של ויטמינים ואנזימים. וזה רק קצה הקרחון, לפחות לפי הפרסומים.

כבר חמש שנים לפחות שהזרעים האלה מככבים בקהילה הבריאותנית, אף על פי שבישראל הם סובלים מבעיית זמינות. באיחוד האירופי ובקנדה אפשר לקבל אישור לגדל המפ לצרכים תעשייתיים. בארצות הברית דורש החוק אישור של רשות הסמים והאלכוהול שקשה לקבלו. בארץ אפשר לקנות רבע קילו המפ ב-60 שקל אצל חוה דגן, שמייבאת מוצרי בריאות (טל' 0775560439). דגן גם מסבירה שאי אפשר להשתמש בזרעים האלה בגינה כי הם עברו תהליך של עיקור.

בעיה נוספת של ההמפ כמזון עילי היא תחושת היצף שממנה סובל התחום: תרד, אוכמניות כחולות, מיץ עשב חיטה, פטריית קמבוצ'יון, קינואה, אומגה 3, פרי האסאי, ריג'לה, ג'וגי ברי. חדשות לבקרים יש מי שנשבע בזרע כזה או בעלה אחר או בפרי מסוים ולעתים קרובות גם מתפרנס ממכירתו - באבקה, משחה או כדורים. בדרך כלל מתלוות גם הבטחות שהנה סוף סוף נמצא המזור לכל חוליי המין האנושי, ובכלל זה עצב וכיעור. אין טעם להפנות אצבע מאשימה כלפי הגורואים, המוכרים, היצרנים, המפרסמים והמשווקים; זה לא הם, זה אנחנו. במקורים פעורים אנחנו עומדים ומחכים לפתרון החדש, האולטימטיבי, לדבר הבא, הבא-הבא ולזה שיבוא אחריו.

מבחינת גידולו, ההמפ נחשב צנוע בדרישותיו ממש כמו קרובו המוכר כבעל איכויות מסממות. הוא זקוק למעט מים ואינו בררן מבחינת מזג אוויר. זאת הסיבה שיש מי שמצביעים עליו כעל פתרון אפשרי למשבר הרעב שעלול לפקוד את העולם לקראת אמצע המאה ה-21. מה עוד שבניגוד למזונות אחרים הנחשבים קלים לגידול, הצמח הזה עתיר חלבונים.

מזווית הראייה הזאת, זרעי ההמפ שהיו ידועים כמרכיב תזונתי כ-200 שנה לפני הספירה ושימשו להכנת הדייסה יומית בסין, הם פתרון מיטבי: לא רק התחליף האידיאלי למאכלים תעשייתיים, עתירי חומרים משמרים, צבעי מאכל וכימיקלים, אלא מזון שאין לו מתחרים בתחום המזון הצמחי - להוציא אולי פולי סויה - מבחינת ערכו התזונתי הגבוה, בעיקר תכולת חלבונים והשומנים הצמחיים שבו.

יש סברה ולפיה הסרת הצל הנרקוטי מעל הזרעים האלה תעניק לעולם מהפכת מזון מפני שבעלויות מינימליות אפשר לעבד אותם ככל העולה על הדעת ולקבל מרקמים עשירים, מזינים וטעימים שדומים לגבינה או לבשר ומוסיפים ערך לכל סוג של קמח. מה עוד שאת שאריות הטחינה של הזרעים וכבישתם להפקת שמן אפשר לנצל גם כתחליף מספוא לבהמות ולחיות בית. תוצר לוואי זול זה מכיל את כל המרכיבים התזונתיים ההכרחיים לבריאותם ולהתפתחותם של חתולים וכלבים, אבל גם חזירים, בקר ועופות, ומאפשר להימנע בשימוש בתוספים סינתטיים בהזנת בעלי החיים.

ובחזרה לסופר פוד: בחנויות טבע בעולם מוצאים את הזרעים האלה כרכיב מרכזי בשפע של מוצרים כמו אבקות, משקאות חלביים, חטיפים ושמנים. ועדיין, לפחות לטעמי, הדרך הפשוטה והטעימה היא לפזר אותם, כמו שהם, על כל מאכל, כולל סלט או קינוח או מנת דגנים. מצוין עם קינואה. מומלץ להשרות לכמה שעות לפני האכילה.


גלידת תות שדה והמפ

חומרים: 4 כפות המפ מושרים שש שעות, חצי תפוז (כולל הקליפה), רבע כפית קינמון, 2 בננות, 20 תותי שדה קפואים.

הכנה: מכניסים הכל למעבד מזון ומפעילים. ההמפ מעניק מרקם חלבי וגם קראנצ'יות של פצפוצים. הבננה אחראית למתיקות הדביקה והשמנתית שכל כך חיונית לגלידה והתותים הקפואים נותנים את הצבע והקור.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(8 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5