לאכול או לא לאכול: שחר של יום סלט

יום שישי 26 ביוני 2009 03:00 מאת: רחל טל-שיר

קרפצ'ו החציל במסעדות יוקרה וחטיפי הירקות בתחנות הדלק מוכיחים שהמשימה הושלמה. כלומר, המחצית הקלה שלה

כבר כמעט ארבע שנים שאני כותבת את המדור הזה ולא עובר יום בלי שמישהו יגיד שהוא דווקא היה רוצה לאכול אוכל בריא, אבל זה קשה מדי, מסובך מדי, למעשה בלתי אפשרי. בהתחלה הינהנתי בהסכמה; לפחות בשביל מי שלא רצה ליהנות בעצמו מן ההכנות והבישולים, זה באמת היה די קשה.

הרי עד לא מזמן היה קשה לקבל במסעדות סלט גדול וטרי. בדרך כלל המלה סלט היתה שם קוד למצע דוחה של עלים באים בימים, שעליהם היו מונחים הכוכבים האמיתיים: "נתחים מוקפצים" - חתיכות דג, סוליית גבינת חלומי, שבבי סטייק, קרעי עוף, כולם מאכלים מטוגנים מהחי.

באותה תקופה לא כל כך רחוקה רק יחידי סגולה ידעו לבטא את המילה קינואה וברוב המסעדות, גם היקרות והמתוחכמות, כיכבו בתור תוספת תפוחי אדמה במגוון צורות הגשה, אבל תמיד ספוגי חמאה. בשביל הצמחונים היתה לעולם אותה שורה קבועה בתפריט: פשטידה, כלומר הר של בצק שעליו מונח ירק תשוש.

בינתיים כולם, בלי יוצא מן הכלל, קפצו על עגלת הבריאותנות, ולכן במקומות רבים אפשר עכשיו לאכול קינואה, גם כוסמת וכל מיני דגנים מלאים (אמנם במקרים רבים טובעים בשומן ומעולפים מרוב חימומים חוזרים). אפילו במסעדות יוקרה, בהתרעה של חמש דקות, מכינים סלט ירקות פשוט - אמנם במחיר שווה ערך למשקל הסלט בזהב, ובסבר פנים של "אצלנו יש מענה גם לדרישות הכי מטורללות של הלקוחות". זה עוד כלום לעומת כל מיני ירקות במצב נא, שנחים בודדים כמו יהלום זוהר על צלחת גדולה: קרפצ'ו חציל, פילה בטטה, לב סלרי. והמחיר? כמו של משאית סלרי שלמה.

אבל אין טעם להתלונן על מחירי האוכל הבריא במסעדות. גם לזה נמצא מענה - ערכות של ירקות ופירות חתוכים שנמכרות אפילו בתחנות הדלק. נכון, הם לא נחתכו כרגע, אבל הם עדיפים בהרבה על חטיפים תעשייתיים.

דוגמה מעולה אחרת לזמינותו של האוכל הבריא אפשר למצוא במאות דוכני המיצים הממלאים את הרחובות ומספקים תשובה מהירה, טרייה, בריאה וזולה יחסית למי שמבקש לחמוק מהפתרון המסורתי של משהו בתוך פיתה, למי שמשתדל, גם באמצע יום עסוק, לאכול משהו בעל ערך.

דוגמה נוספת היא רשתות האוכל הבריא המהיר שצומחות כאן, ובדרך כלל ממותגות בצבעים ירוקים. ממלכתית ואמינה מסוגה היא רשת re:bar, שמציעה תפריט מרענן וקיצי במחירים סבירים. מאכלים דלי שומן וסוכר מככבים בתפריט הזה, ופירות הם המרכז בו. בורגול, אגוזי קליפורניה, פולי סויה, אסאי, מחליפים בחן את החטיפים השמנוניים מן העידן הקודם.

אפשר למצוא פגמים גם בתפריטים של רשתות כאלה, אבל המהות היא בכל זאת העובדה שבכל קניון, בכל מרכז מסחרי, בכל אזור בילויים, יכולים המסתובבים, ביניהם בני נוער רבים, לבחור בין ארוחות זמינות אבל עתירות שומן ורכיבים מלאכותיים לבין פירות וירקות באותה צורת הגשה לא מחייבת ובמחיר הוגן.

אחת ההוכחות שלי לכך שהקשיים הטכניים לעבור לאוכל בריא הם נחלת העבר היא השינוי ביחס של הסביבה אלי בתור נציגה של הטרנד כולו. חלפו הימים שבהם היו מקדמים את פני, למשל במכולת השכונתית, במין העוויה ששמורה למטורפי רחוב. לאחרונה אפילו מתייעצים אתי, שם ובמקומות אחרים, אם לאכול שתי בננות ותמר אחד או שני תמרים ובננה אחת. והכל בשיא הרצינות, ועוד מחליפים חוויות. צריך להודות: פג הקסם, מה שהיה אזוטרי אתמול הוא המיינסטרים של היום והשיעמום של מחר.

לא במקרה השתמשתי קודם במלים "מעבר טכני", מפני שהוא ורק הוא נעשה קל. המעבר המנטלי והרגשי לאוכל בריא הוא עדיין קשה, מפני שהוא כרוך בריסוק של דפוסי התנהגות והרגלי חשיבה. לכן כשמישהו אומר שקשה להשיג אוכל בריא זמין ונגיש הוא בעצם מתכוון לקושי הפנימי ולא לקושי הלוגיסטי.

---

מיץ גזר במקום קולה

רוחות חדשות נושבות גם בתחום המזון לילדים בשעות הגן ובית הספר. מה שהיה פעם מחוץ לתחום של דאגת ההורים ונשען על מין תרבות של סמוך, מתחיל להסדק. יש לקוות שבהדרגה ייעלמו ממקומות שבהם שוהים ילדים גם מכונות הממתקים, גם מגשיות של אוכל מוסדי חסר ערך תזונתי וגם מזנונים עתירי סוכר ושומנים.

לאחרונה נכתב כאן בפירוט על סדרת הרצאות להורים בנושא מזון שסובבת בבתי הספר. בימים אלה, כמענה ללחצי ההורים, מוקמת רשת הקפטריות NoonMoon, שהצהרת הכוונות שלה כוללת הבטחה להוריד מהמדפים משקאות המכילים צבעי מאכל ובמקומם למכור רק משקות טבעיים מפירות וירקות טריים. את הבורקס יחליפו סלטים טריים או סנדוויצ'ים מקמח מלא. הרשת גם מתחייבת שכל מוצר שיימכר בה יהיה נקי מכימיקלים ומשומן רווי.

תגיות: לאכול או לא לאכול, רחל טל-שיר