האמת במערומיה

יום שלישי 09 ביוני 2009 02:55 מאת: דנה שוופי

בסרט החדש "סרוגייט", לנה אטינגר מגלמת מטפלת מינית, ומזגזגת בין דרישות המקצוע לבין תחושות הלב

בסצינה החזקה ביותר בסרט "סרוגייט", המוקרן בימים אלה בסינמטקים, נראים שני השחקנים הראשיים - לנה אטינגר ואמיר וולף, המגלמים מטפלת מינית ומטופל שלה - עומדים בעירום מלא מול מראה גדולה, בוחנים את גופם החשוף ומעירים לעצמם הערות עליו.

"אין ספק שזה לא הדבר הכי קל", מספרת אטינגר על הסצינה המאתגרת, "אבל כשקראתי את התסריט זה לחלוטין נראה לי חלק מהסיפור. זה סרט שעוסק בשני אנשים ובאינטימיות ביניהם, בהתקרבות, בגוף ובקשיים עם הגוף, והייתי שלמה עם זה לגמרי".

"סרוגייט", של הבמאית הצעירה טלי שלום עזר, זכה בשנה שעברה בפרס הסרט הטוב של הפסטיבל לסרטי נשים ברחובות. זהו הסרט הראשון בהפצה מסחרית שאטינגר מגלמת בו תפקיד ראשי. את שלום-עזר היא פגשה בפסטיבל קאן 2006. "טלי אמרה לי שכאשר כתבה את התסריט היא חשבה עלי לתפקיד הסרוגייט. מאוד האמנתי בטלי ועדיין מאמינה בה. אני חושבת שיש לה עתיד מזהיר בתחום. אני רוצה לצאת בקריאה נרגשת אליה: בבקשה, כתבי עוד תפקיד בעבורי. הייתי ממש שמחה לעבוד אתה שוב".

תרגום בגוף הסרט

אטינגר, בת 32, נולדה באנגליה ועברה עם משפחתה לישראל בגיל שנתיים. כאשר היתה בת חמש היגרה משפחתה שוב, הפעם לצרפת, שם חיתה עד גיל 17 ואז חזרה לארץ כדי להתגייס לצבא וללמוד באוניברסיטה. במשך תקופה ארוכה היא חילקה את זמנה בין ישראל לצרפת, אבל כעת היא עוזבת את תל אביב רק לטובת עבודה על פרויקטים מיוחדים. עם זאת, למרות העברית המושלמת, לפעמים נפלטת לה מלה במבטא צרפתי מובהק.

"כשהגעתי לארץ כל הזמן היו מעירים לי שאני מנומסת מדי ושלא צריך להגיד תודה ובבקשה כל כך הרבה", היא מספרת, "יש לא מעט הבדלים בתרבות ובמנטליות של הצרפתים והישראלים, אבל אני מאמינה שאתה נשאר אותו הדבר לא משנה איפה אתה".

אמה היא התיאורטיקנית, הפסיכואנלטיקאית והאמנית ד"ר ברכה אטינגר, שהיתה בת זוגו של הכתב יואב טוקר. "אין ספק שהעובדה שהיתה לי בבית דוגמה של אשה שמגשימה את עצמה, עובדת במה שהיא אוהבת וטובה במה שהיא עושה, מאוד השפיעה על הדרך שלי", היא אומרת, "זה בית שתמיד דובר בו על לקרוא ספרים ולראות סרטים, מאוד ניסו להנחיל שתרבות היא דבר חשוב. את אהבת המשחק לא קיבלתי מהבית, זה היה הרצון שלי. אף שתמיד פירגנו לי ודחפו אותי. כשהייתי ילדה בצרפת, שיחקתי הרבה שנים את תפקיד האחות הקטנה ב'חולה המדומה' של מולייר, וגדלתי יחד אתה - היא כל פעם הותאמה לגיל שלי ובשלב מסוים אפילו שיחקתי אותה עם קוביות על השיניים".

אמיר וולף ולנה אטינגר ב"סרוגייט". הכנות אינטנסיוויות

אטינגר השלימה לימודי משחק בניסן נתיב ותואר ראשון בהצטיינות בקולנוע ותרגום. מיד עם סיום לימודיה נבחנה לתפקיד מגישה באם-טי-וי. היא הגיעה עד לשלבים האחרונים של האודישנים, אבל בקי גריפין היא זו שנבחרה. "זה היה רגע אחרי ששיחקתי ב'חלומו של הנרי' ובכמה פרסומות בטלוויזיה. אם הייתי מתקבלת הייתי עושה את זה בכיף, אבל אני לא חושבת שזה הדבר שהיה מיועד לי. התגלגלתי לאן שהתגלגלתי. בסופו של דבר לא התאכזבתי כי לא היו לי ציפיות, וזה גם הביא לחשיפה שבעקבותיה הנחיתי ב'זאפ לראשון'".

בשנים האחרונות היא השתתפה במחזות וסרטים בארץ ובצרפת, וגילמה תפקידי משנה בסרטים "חלומו של הנרי" של איתן גרין, "הכלה הסורית" של ערן ריקליס, "Pars vite et reviens plus tard" (לך מהר ותחזור אחר כך) של הבמאי זוכה האוסקר רז'יס ורניה ולאחרונה ב"מבול" של גיא נתיב וב"Sous un autre jour" (ביום אחר) של אלן טסמה.

"זהו סרט בלשי עתיר תקציב", היא מספרת על הסרט של טסמה. "אני מגלמת רקדנית שבסופו של דבר נרצחת בזריקת רעל. קצת כמו הקלישאות על שחקנים ישראלים בחו"ל. 200 איש עשו אודישן לתפקיד הזה. היה לי מונולוג שהם כתבו במיוחד לאודישן על מישהי שהולכת לתחנת משטרה כדי לדווח על משהו שעשו לה. אבל יש בו הרבה מלים רב-משמעיות כך שאפשר גם לקחת אותו לכיוון קומי, וזה מה שעשיתי. כנראה הם אהבו את הכיוון כי הם ליהקו אותי. אבל מה שהיה מדהים הוא שאף על פי שהיה מדובר בתפקיד משנה, הם נתנו לי שם חודשיים של שיעורי ריקוד - כל יום הייתי הולכת לרקוד עם להקה מקצועית".

לנה אטינגר (תצלום: דניאל צ'צ'יק)

מלבד עבודתה על הבמה ולפני המצלמה, היא גם מתרגמת מצרפתית. בין השאר היא תירגמה לעברית את "אפשרות של אי" מאת מישל וולבק. היא גם עובדת מדי פעם כמתרגמת סימולטנית מצרפתית לעברית ולהיפך, באתרי צילום של סרטים תיעודיים. בין השאר עבדה עם מזארין פינז'ו, בתו ה"סודית" של פרנסואה מיטראן, ובסרט של נילי טל על רצח הילדה רוז פיזאם. קשה לדמיין מישהי הרחוקה יותר ממנה מהסטריאוטיפ של הכוכבנית השטחית שמבקשת לעצמה חיי זוהר או מטפחת את גופה יתר על המידה.

על הפער בין משחק לתרגום, היא אומרת: "בצרפתית 'interprete' זה גם תרגום וגם פרשנות, ושאתה משחק אתה למעשה נותן פרשנות ליצירה או לרעיון של מישהו. בניגוד לדעה רווחת על שחקנים, אני דווקא אדם די מופנם, אני לא אוהבת להקצין את הרגשות שלי".

עירוב דמיון ומציאות

עלילת הסרט "סרוגייט" מתמקדת בגבר צעיר המתמודד עם קשיים נפשיים ופונה למטפלת מינית כדי להתמודד עם בעיותיו. תוך כדי הטיפול בצעיר, המטפלת מתאהבת בו. ההכנות של אטינגר לתפקיד היו מאוד אינטנסיוויות וכללו מעין "מעבדת חזרות" עם אמיר וולף המשחק לצדה ועם שלום-עזר. כמו כן, היא נפגשה עם סרוגייט אמיתית כדי לחקור לעומק את הדמות שלה.

"היא שיתפה אותי במה שעובר עליה

ובתחושות שלה, זה היה מאוד מעניין. היא סיפרה שהיא מרגישה תחושת שליחות מאוד גדולה בעבודה הזאת, שהיא רוצה לעזור לאנשים שזקוקים לעזרתה.

"היא גם לימדה אותי תרגילים ספציפיים, כמו תרגיל שנקרא 'סנס פוקוס' שבו מתרכזים באיבר אחד בגוף, נוגעים בו ולומדים להכיר אותו. זה תרגיל שהשתמשנו בו גם בסרט".

צפו בטריילר ל"סרוגייט":

   

העבודה על התפקיד היתה, לדבריה, תהליך ארוך, מורכב ומעניין. "היינו יושבים שלושתנו בחדר ובונים את העולם של הדמויות ואת הסיפור שנרקם ביניהן. יש משהו במשחק שמאוד מזכיר את התהליך של מטופל שהולך לסרוגייט. גבר ואשה שלא מכירים וצריכים בתקופת זמן מוגבלת לבנות אינטימיות. בזמן החזרות הדמיון והמציאות התערבבו והפרו זה את זה, לא תמיד אפשר היה להגיד מה זה מה".

לפני כמה שבועות עמד "סרוגייט" במרכז מחלוקת לקראת הצגתו בפסטיבל אדינבורו שעומד להתקיים בקרוב. הבמאי קן לואץ' קרא להחרמת הפסטיבל אם יקבל תרומה ישראלית. התרומה היתה למעשה סכום כסף קטן שנועד להטיס את שלום-עזר לפסטיבל. "אני חושבת שאמנות צריכה לפרוץ גבולות וחרם לא פותר שום דבר", אומרת אטינגר, "קשה לי עם הרעיון של חרם על יצירת אמנות, זה רק יכול לגרום לנתק גדול יותר וליותר שנאה. אני מאמינה שדווקא בעזרת דיאלוג יש סיכוי להגיע למשהו טוב ושלטובת כולם כדאי להפריד את האמנות מהפוליטיקה. אבל לפחות זה עורר הרבה התעניינות בסרט, ומה שמעורר התעניינות הוא בכל מקרה מבורך".

תגיות: אמיר וולף, דנה שוופי, טלי שלום עזר, לנה אטינגר