אקטיביזם ברשת: קץ להטרדות רחוב על רקע מיני ומגדרי
יום שלישי 02 בנובמבר 2010 03:00 מאת: צפי סער, גלריה
לנשים שסובלות מהטרדות ברחוב ממליצים לרוב להתעלם. צעירות ישראליות שנמאס להן מרכזות באינטרנט דיווחים על אירועים כאלה - כולל מקום, זמן ותיאורו של המטריד
תצלום אילוסטרציה: אימג' בנק / Getty Images
יום יום, כשאתה יוצא מהבית בבוקר, אתה חושב לעצמך: הן יהיו שם, או לא? מדובר בשלוש נשים גסות רוח, שכל פעם שהן רואות אותך עובר אחת מהן פולטת משהו כמו: הי יפיוף, הייתי עושה אותך כמו כלום. או: ארזת יפה את החבילה היום. אתה אף פעם לא יודע אם ההפרעה המעצבנת הזאת תהיה או לא תהיה בבוקר. איזה יופי, היום הפינה שהשלוש נוהגות לעמוד בה ולעשן - ריקה. רווח לך.
אתה נכנס למכונית, נוהג לעבודה. רמזורים, פקקים, שגרה של בוקר. באחד הרמזורים צועקת לך הנהגת מהאוטו ליד: מה קרה, חולם? אשתך לא נתנה לך לישון הלילה, אה? הבאת לה את זה כמו שצריך? שני רמזורים אחרי, נהגת אחרת שורקת לכיוונך, שתי אצבעות בפיה, ואחר כך מחווה בהן תנועה שלא משתמעת לשתי פנים.
אתה מתעלם. מגיע לעבודה. מאז שנחקק החוק למניעת הטרדה מינית הבוסית כבר הפסיקה להחליק לך על הישבן מפעם לפעם. השעות מתארכות, כבר חושך כשאתה נוסע הביתה. כרגיל, אין חניה. אחרי שני סיבובים בשכונה, אתה מוצא מקום שני רחובות ליד הבית. שתי נשים מדדות שם, שיכורות. הן הולכות מולך, פתאום אחת מתקרבת במהירות ושמה לך יד על המפשעה. ווי, אורית, תראה את זה, היא צורחת לחברה שלה, נבהל המסכן.
הקטע הזה, כמובן, אינו מבוסס על סיפור אמיתי. התיאור הזה אינו לקוח מעולמם של גברים, אלא משגרת היום-יום של אינספור נשים (והוא גם לוקה בחסר משום שנעדר ממנו אלמנט האיום בהפעלת כוח פיסי של ממש). החל בהערות כמו "לא קר לך עם המחשוף הזה?" דרך "איזה בז'אז'ים" ועד מעקב מאיים ברחוב וגרוע מזה.
לכאורה, ויחסית לדברים קשים יותר שנשים עוברות, מדובר בבעיה לייט. נו, אז זרקו לך איזו הערה ברחוב, מה את עושה מזה עניין - זו עמדה רווחת למדי בקשר לתופעה הנרחבת מאוד הזאת, שנקראת הטרדת רחוב. לפעמים היא אפילו נתפשת כמחמאה, והיא אף מעוגנת בתרבות הפופולרית המקומית, למשל בדמות השיר "אל תעברי לבד ילדה ברחוב בשיער גולש" משנות ה-60 - אחד מפזמונים ישראליים רבים מספור שמבטאים את רוח זמנם הסקסיסטית, שעוד לא נעלמה לגמרי. כי גם אם נשים בעולם המערבי נתפשות כיום, גם בעיני עצמן, כחופשיות - החופש הזה מוגבל, אם כי בדרכים סמויות יותר מבעבר.
יהיו בוודאי מי שיחשבו שלא צריך לעשות מזה עניין, או שיראו בזה עוד היסחפות לאמריקניזציה פוליטיקלי-קורקטית; אבל בעצם, למה אנחנו צריכות להשלים עם התופעה הזאת? זה הרי סוג של טרור - את אף פעם לא יודעת מאין זה יבוא, ואיך, ולמה זה יתפתח. אחד הסוגים הכי גרועים, בעיני, הוא הסוג העמום: איזו הערה כמו "חת'כת תחת" שנלחשת ואת יודעת שהיא נאמרה וששמעת אותה אבל זה היה בשקט מתעתע. איכשהו, זה נורא משפיל.
הנימוק המרכזי לכך שכן צריך לעסוק בבעיה הזאת הוא, בעיני, שהיא אכן מפריעה, מציקה, מטרידה ופוגעת באיכות החיים ובתחושת הרווחה והביטחון של נשים רבות.
ואמנם, כמו שפעם הטרדה מינית בעבודה היתה עניין שבשגרה ובכלל לא הוגדרה כך, כך יש מי שמבקשות להעלות על סדר היום את הטרדת הרחוב ולהיאבק בה. אתר חדש, "הכצעקתה", שם לו למטרה להיאבק בבעיה השכיחה והשקופה הזאת. וכך מצהירות מקימותיו: "באופן מפתיע, נשים, נערות וילדות יוצאות לרחוב כדי להגיע מנקודה א' לנקודה ב', ולא כדי להיהפך למטרות נעות להשפלה. 'התרגלנו' לספוג את הכל, לשתוק ולא להגיב. הפתרון המוצע לנו פעמים רבות הוא 'אז אל תסתובבי שם', 'אל תלכי לבד בחושך', 'אל תיצרי קשר עין ואל תגיבי בשום צורה'. מלבד שלילת זכותנו להסתובב ברחוב באופן חופשי, זהו גם עניין פרקטי: בשביל לעבוד, ללמוד ולחיות רובנו נדרשות ללכת לפעמים לבד בחושך, ורחמנא ליצלן, גם כשאנחנו סתם רוצות לבלות ולהרגיש כמו בני אדם. אם כל אחת בישראל היתה מקשיבה לפתרונות הללו, החברה הישראלית היתה משתתקת, ונשים היו נשארות באופן כמעט תמידי בבית - שלא תמיד בטוח יותר מהרחוב. יותר משהטרדות מיניות מלמדות נשים לשתוק, הן מלמדות את הגברים שהדבר מקובל, ושאף אחד לא יחשוב שהם אחראים על מעשיהם במקרים אלו". החוק נגד הטרדה מינית, הן מוסיפות ומציינות, אינו מכסה מקרים שבהם ההטרדה חד פעמית, וזהו המקרה ברוב הטרדות הרחוב.
האתר החדש הוא חלק מ-Hollaback, תנועה עולמית העושה שימוש בטכנולוגיה כדי לשים קץ להטרדות רחוב על רקע מיני ומגדרי. אחת המקימות שלו, סטודנטית באוניברסיטה העברית ששמה שיר, מספרת כי החליטה על הצעד לאחר שחבורת נערים התנכלה לה ברחוב. בחו"ל, היא מספרת, אתרים כאלה פועלים כבר יותר מחמש שנים ומניבים תוצאות. בניו יורק, למשל, עלתה באחרונה סוגיית הטרדת הרחוב לסדר היום של העירייה, שאף דנה בשבוע שעבר איך לטפל בעניין.
הפעילות הזאת, אומרת שיר, אפקטיבית: קודם כל, כשמדובר במטריד סדרתי הדיווחים באתר מקלים לעלות על עקבותיו (בחו"ל יש אתרים שגם מעלים תמונות של המטריד, כאן עדיין לא). ומעבר לכך, היא אומרת, "כולנו עוברות את זה, ואנחנו נשארות עם תחושה קשה מאוד. רציתי לתת בית לקול הזה, לכך שזה קורה לכולן וזה לא בסדר. כמו שלפני 10 ו-15 שנה נתנו מקום לבעיה של הטרדות מיניות בעבודה ובצבא".
נשות האתר מזמינות נשים וטרנסג'נדרים לשלוח דיווחים על הטרדות שחוו, כדי "לשבור את המיתוס שלפיו צעקות, שריקות, שליחת ידיים וצורות אחרות של תקיפה מינית 'קלה' הן נורמה חברתית ומחיר רגיל שנשים ולהטב"קים (לסביות, הומואים, בי, טרנס וקווירים) צריכים לשלם במרחב ציבורי. עם כל דיווח, כל צעקה, אנחנו מתקרבים לשים קץ להטרדות הרחוב". באתר מופיעים דיווחים שבהם מציגות נשים מקרים כאלה, מציינות היכן ומתי נעשו ומתארות את דמות המטריד.
ואם יש הטוענים שיותר מדי מהאקטיביזם נעשה כיום ברשת, הרי גם בשטח הלא-וירטואלי קורים דברים: היום בצהריים מתכננות סטודנטיות ופעילות באוניברסיטת בן גוריון לעשות מיצג "פלאש-מוב" נגד תופעת ההטרדות המיניות ובתוכן הטרדות הרחוב. פלאש-מוב הוא התכנסות של קבוצת בני אדם המבצעים פעולה כלשהי למשך זמן נתון, לא פעם כדי להגביר את המודעות לסוגיה חברתית. הצעירות מבאר שבע מתכוונות לעמוד חמש דקות, בשעה 12:00 מול בית הסטודנט, במסכות לבנות שיחולקו במקום. לכו על זה.
גיבורת על
איור שפירסמה מרגרט אטווד בטוויטר
תמיד ידעתי שהיא מופלאה, היא אחת הסופרות האהובות עלי, אבל הפעם היא הפתיעה גם אותי: לאחר שאחד מהעוקבים שלה בטוויטר המליץ על ספריה לגולשת אחרת, מרגרט אטווד ציירה קומיקס של גיבורת-על וגיבור-על בהשראת שמותיהם של שני הגולשים האלה. @DrSnit, כינויה של מליסה טרוויס, החולה בזאבת, זכתה לדמות בעלת מטה קסמים עטור כדורים משככי כאבים, וגם @Kidney-Boy, רופא כליות במקצועו, זכה לאיור משלו מידי הסופרת הקנדית הפמיניסטית, בת 71, מחברת "מעשה השפחה", "הכלה השודדת", "האשה האכילה", "המתנקש העיוור" ועוד. הוכחה מרהיבה שאטווד לא רק סופרת נהדרת אלא גם אחת הנשים המדליקות בתבל.
תגיות:
גברת מג'ונדרת,
מגדר,
מרגרט אטווד,
פמיניזם,
צפי סער