"עוץ בעיר": גרסה מקומית לביאנלה בניו יורק
יום רביעי 02 ביוני 2010 03:00 מאת: אלי ערמון אזולאי
פסטיבל האמנות הרב-תחומית "עוץ בעיר", שייפתח הערב בתל אביב, שואב השראה מאחיו הניו-יורקי ומנסה להוביל את הקהל בין החללים הממסדיים והאלטרנטיביים
מאחורי הרישומים (תצלומים: דניאל צ'צ'יק)
"תל אביב היא עיר קטנה שמתרחשים בה אין סוף אירועים, תערוכות והופעות בחללים אלטרנטיביים וממסדיים גם יחד", אומרת יהודית שפירא-חביב, יוזמת ואוצרת פסטיבל "עוץ בעיר" שייפתח הערב וייחתם בשבת הקרובה. "המחשבה היתה לנסות וליצור שיתוף פעולה עם כל אותם מקומות שיקצו את החלל, את המשאבים ואת מערכות התפוצה שלהם כדי ליצור שרשרת של אירועים שיאפשרו לקהל לשוטט ממקום למקום ולספוג כמה שיותר".
"עוץ בעיר" הוא מעין גרסה מקומית לביאנלה הבינלאומית לפרפומנס המתקיימת בניו יורק החל מ-2004. המופעים והעבודות שיוצגו בארבעת ימי הפסטיבל יתקיימו ב-11 חללים שונים; מהממסדי ביותר - מוזיאון תל אביב - דרך מרכזי תרבות ידועים כמו תיאטרון תמונע, המרכז לאמנות עכשווית והסינמטק, חללים אלטרנטיביים יותר כמו מועדון לבונטין 7, הסטודיו של יסמין גודר, "הצימר" ו"החללית", ועד רחבת גן לוינסקי בדרום העיר. האירוע מתקיים בתמיכת "ארטיס" (ארגון ללא מטרות רווח התומך ומקדם אמנות ישראלית בעיקר בחו"ל) ולא מעט בזכות האמנים המשתתפים בו, שפנו באופן פרטי לגופים שונים דוגמת קרן רבינוביץ' ועיריית תל אביב כדי לממש את עבודותיהם.
מדוע דווקא "עוץ בעיר"? לדברי שפירא-חביב, הסיפור "הקוסם מארץ עוץ" מסמל מבחינתה "מסע של גילוי עצמי, מסע של גיבורים שמובילה אותו דמות צעירה ונשית. אין הרבה סיפורי מסע של נשים". בנוסף, משמעות המלה "Oz" בעברית היא אומץ, שבמובנים מסוימים מתחבר לסיפור הזה - דרך האומץ הוא של משתתפי המסע. בין היתר ייערכו במסגרת הפסטיבל הרצאות שיעסקו בצדדים ובפנים שונים ב"קוסם מארץ עוץ".
כמו באירוע הניו-יורקי, גם ב"עוץ בעיר" אין כוונה לעסוק באמנות המיצג כפי שהיא מוכרת מסוף שנות ה-60 - כלומר באופן המקושר לרוב לאמנות גוף, לפעולות שמאתגרות את הגוף ואת הנפש - אלא תוך שימת דגש על רב-תחומיות עכשווית שכוללת עירוב של שפות אמנותיות, כמו מיצב, וידאו, מחול, מוסיקה, קולנוע, תיאטרון ועוד.

אריאל אפרים-אשבל, אלונה רודה ומאיה דוניץ. מושפעים מיוטיוב
חלק מהעבודות חדשות לגמרי ונוצרו במיוחד לאירוע, וחלקן הוצגו כבר במסגרות שונות. בשונה מהאירוע הניו יורקי, "עוץ בעיר" עתיד להיות אירוע חד פעמי. הסיבות לכן הן תקציביות. "הלוואי שהעירייה היתה חושבת שזה מספיק חשוב", אומרת שפירא-חביב.
במסגרת הפסטיבל, יופיעו הערב באמפי האינטימי של תיאטרון תמונע המוסיקאית ואמנית הסאונד זוהר שפיר, המופיעה תחת השם "ניקו טין", יחד עם האמנית שגית מזמר, בעבודה בשם "fight or light". היצירות של מזמר כוללות שתי הקרנות המורכבות מ-23 רישומים שנקראים "יורדי הסירה", שנרשמו ביד ולאחר מכן עברו עיבוד בתוכנת פוטושופ. "חשובה לי מאוד העבודה עם החומר והיד ועל כן אני מתחילה עם רישום דיו על נייר, ואז אני מוצאת את עצמי נמשכת למצב ההפוך לכך, מצב שהוא אנטי רישום, הפעולה הפוטושופית וההקרנה".
שפיר משתמשת באפקטים של חזרה, הדהוד וצלילים מינימליסטיים שאותם היא מנגנת ושרה. מזמר מסבירה כי בהופעות של שפיר קורה משהו מיוחד: "כשהיא מופיעה נוכחותה חזקה ומדהימה, אך לרגעים היא נעלמת". שפיר מספרת כי כל הופעה שלה מלווה בפחד במה, "אבל הרבה יותר משחרר להופיע כשיש מישהו נוסף שעושה משהו באותו זמן".
שיתוף הפעולה שלהן החל לפני שנה, כשמזמר עבדה על פרויקט גמר ללימודי התואר השני שלה, שבו הציגה את אותה סדרת רישומים בצורה שונה. "ביקשתי מזוהר להכין ביצוע ל'פגישה לאין קץ' של אלתרמן. בסוף יצא שלא השתמשתי בזה כי הרגשתי שהחלל והעבודות צריכות את השקט, אך זה נותר כמו פסקול שמהדהד מאחורי הרישומים". העיבוד לשיר, לצד שירים מקוריים של שפיר, יבוצע בערב.
חדר ההקרנות החשוך במרכז לאמנות עכשווית ברחוב קלישר בתל אביב נכבש לאחרונה על ידי קבוצת יוצרים שתציג בו לראשונה את "היום השישי", פרק מתוך מיצג ממושך של שבעה ימים - כשבעת ימי הבריאה - שבכל יום ינוע סביב תמה אחרת. ביום השישי, שבו ברא אלוהים את האדם, הנושא הוא מחשבה ושליטה.
במאי המופע, אריאל אפרים-אשבל, יצר את המופע בשיתוף פעולה מלא עם המוסיקאית מאיה דוניץ שיצרה את הסאונד, ועם אלונה רודה, אמנית בוגרת התוכנית לתואר שני של בצלאל שיצרה את האובייקטים בחלל. חלוקת התפקידים מובחנת אך לאורך התהליך התערבבו היוצרים זה בזה ויצקו את התוכן למופע בשיחות משותפות. במופע משתתפים גם שחקנים שכבר עבדו בעבר עם אפרים-אשבל - אפרת אביב, מורן אברג'ל-יצחקי, אריאל כהן, אסף קורמן ואסנת קלנר. את התלבושות עיצב אבינת גוטסמן.
קצרה היריעה מלמנות את כל מקורות ההשראה למופע. לדברי אפרים-אשבל, הוא ניזון בין היתר מסרטוני יוטיוב, שאותם למדו השחקנים לחקות ולפרש מחדש, "בעיקר כאלו שבהם אנשים מאבדים שליטה", למשל הנגיחה הידועה לשמצה של הכדורגלן זינאדין זידאן וצעקות שפולטות שחקניות טניס וספורטאיות אחרות בעיצומו של מאמץ גופני.
האירוע יתקיים מול הקהל כמעין חזרה מלאה ראשונה, ויימתח על פני ארבע שעות רצופות. "חצי שנה עבדנו באופן תיאורטי", מספרת רודה. "משלב מסוים מאיה ואני עבדנו באותו חלל בגלל הקשר בין האובייקטים לסאונד, אבל עד לפני כמה ימים לא ראיתי אפילו חזרה אחת של אריאל והשחקנים". לדברי אפרים-אשבל, הוא לא מעוניין לביים את המופע במהלכו ומעדיף לתת לדברים לקרות. "יש להם מילון דימויים וסצינות שמתוכם הם יבחרו ויפעלו". גם דוניץ פועלת בשיטה דומה: "יצרתי קרקע מסוימת, ומצד שני היא גמישה ויש בה הרבה חומרי גלם שיכולים עוד להפתיע אותי".
תגיות:
אלי ערמון אזולאי,
מוזיאון תל אביב לאמנות,
עוץ בעיר,
תיאטרון תמונע