ביקורות בלוגים דיונים בקהילות

מה צפוי בפסטיבל ישראל השנה

יום רביעי 21 באפריל 2010 03:00 מאת: ציפי שוחט

הרבה שייקספיר יהיה בפסטיבל ישראל שייפתח ב-25 במאי, אבל גם הרבה אמנים ישראלים. אז מה בדיוק צפוי השנה, ומה עושים המארגנים כדי לייחד את האירוע משלל ההופעות המיובאות לארץ?

"חלום ליל קיץ" של תיאטרון OKT מוילנה (ליטא)

(תצלום: מאטבג'ב מידסומרס)

פרסומת

היוצר והיצירה הישראליים תופסים מקום נכבד בפסטיבל ישראל שיתקיים השנה בין 25 במאי ל-10 ביוני בירושלים, חולון, מודיעין וחיפה: 16 מופעים מתוך ה-43 המתוכננים נוצרו ומבוצעים על ידי אמנים ישראלים בכל אמנויות הבמה. בין היתר יופיעו להקת המחול "ורטיגו", התיאטרון הערבי-עברי ותיאטרון מראה, קבוצת זיק, "תזמורת המהפכה", "האנסמבל הקולי החדש", האופרה הישראלית ועוד רבים אחרים.

השנה בחר הפסטיבל להעניק לשחקנית אורנה פורת את פרס יקירת הפסטיבל על תרומתה ופועלה בתחום עידוד המודעות ליצירה התיאטרונית לילדים בישראל. הפרס יוענק לה בתום הצגת הבכורה "הקסם של אורנה", כמחווה לשחקנית כלת פרס ישראל ולציון 40 שנה לתיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער, שפורת הקימה ומלווה אותו עד היום.

קשה להצביע על קו המאחד או מאפיין את אירועי הפסטיבל, ולדברי מנכ"ל הפסטיבל יוסי טל-גן, גם אין ניסיון מצד הפסטיבל לקבוע קו כזה. הפסטיבל, לדבריו, קשוב למה שקורה בעולם, להתפתחויות המתרחשות בשדה האמנות והתרבות ומתוכם נבחרים מופעי פסטיבל. "הקו המעניין אותנו", מוסיף טל-גן, "הוא לעשות דברים שונים שאינם נמצאים על הבמות בכל ימות השנה; ולפנות לקהלים שונים, תוך שמירה על רמת הפקה גבוהה".

השאלה החוזרת על עצמה מדי שנה היא מה ייחודו של הפסטיבל בעידן שבו ייבוא אמנים ומופעי תרבות מהעולם מציף את המדינה. "הפסטיבל מביא אמנים ומופעים שגופים אחרים אינם מביאים", משיב טל-גן, "כמו למשל, הפקות מורכבות ולא מסחריות, שלאמרגנים לא כדאי ולא משתלם לייבא. מופע כזה, לשם דוגמה, הוא של הכוריאוגרף הסיני שן ויי, שרק הקמת התפאורה שלו נמשכת שלושה ימים. הריכוז של המופעים האלה תחת קורת גג אחת ובזמן קצוב הוא ייחודי. בפסטיבל ישראל אין פיזור כפי שהיה, למשל, בפסטיבל התיאטרון הבינלאומי בקאמרי, שנמשך שנה שלמה".

עוד אחד ממאפייני הפסטיבל הוא שיתוף פעולה עם גופי תרבות בארץ. בין השאר ראוי לציין את שיתוף הפעולה עם מדיטק חולון בהפקות בכורה לילדים; שיתוף פעולה עם האופרה הישראלית בהעלאת "לה טרוויאטה" תחת כיפת השמים בבריכת הסולטן; עם בית הספר החזותי בירושלים בפסטיבל וידיאו דאנס; ועם משכנות שאננים בירושלים בביצוע "תוכנית פרלמן למוסיקה" לכנרים צעירים, שתגיע לשיאה בקונצרט הסיום בניצוחו של פרלמן.

אירוע הפיסול "קוקוצו" של קבוצת זיק. מתייחס לשאלות אקולוגיות (תצלום: ניבה סימון)

בדומה לשנה שעברה תקציב הפסטיבל מסתכם ב-13 מיליון שקלים. 40% מתוכו מגיע מתמיכה ציבורית (3.7 מיליון שקלים ממשרד התרבות, 1.2 מיליון שקלים מעיריית ירושלים ו-200 אלף שקלים מקרן ירושלים); 20% מהסכום הכולל מגיע מקרנות וממשלות זרות; ו-40% ממכירת כרטיסים. 50 אלף כרטיסים יוצעו למכירה במחירים הנעים מ-60 שקלים ועד 240 שקלים. יצוין כי חבילות הכרטיסים מורידות את מחירי הכרטיס, וכי 20 מופעים יהיו ללא תשלום.

הטירוף והמוות

ציר מרכזי של התיאטרון בפסטיבל השנה הוא שייקספיר. תחת הכותרת "מי מפחד משייקספיר" יהיה קשה להימלט מהמחזאי, המסרב לרדת מבימות העולם. לבד משלושה ממחזותיו שיועלו בהפקות מהארץ ומחו"ל עם פרשנויות בלתי שגרתיות, יבוצעו גם דגימות (הגדרה של הפסטיבל) באנגלית המקורית, וטעימות (עוד הגדרה של הפסטיבל) של טקסטים מולחנים ומתורגמים. שייקספיר יהיה בכל מקום - באולמות, מחוצה להם, ברחבת התיאטרון ובאכסדרות.

שתי הפקות מסקרנות במיוחד: התיאטרון של וילנה (ליטא) OAK יביא את גרסתו ל"חלום ליל קיץ", כתיאטרון פיסי פנטסטי המשתמש באמצעים מינימליסטיים (17 לוחות עץ כמספר השחקנים) בבימויו של אוסקראס קורסונוואס; תיאטרון המוסיקה והדרמה של טביליסי (גיאורגיה) יציג את "מקבת" בבימויו של מנהלו האמנותי הצעיר דייוויד דויאשווילי, המדגיש (כך מובטח בתוכנייה) צדדים קומיים ושנונים לצד הטרגדיה של הטירוף והמוות.

גם "רומיאו ויוליה" יהיה בפסטיבל. ככלל, המחזה הזה מסתמן כפופולרי ביותר בישראל. לא רק שיועלה העונה בקאמרי בבימוי נועם שמואל, ובבית לסין בבימוי גלעד קמחי, אלא גם בתיאטרון המעבדה בירושלים בחסות פסטיבל ישראל. האחרון הוא עיבוד פרובוקטיבי שעשה נורן דויד קאליס למחזה השייקספירי, ומשולבים אלמנטים מתרבות המועדונים העכשווית. האחרון גם ביים את המחזה בגרסתו המוצגת כעת בתיאטרון גורקי בברלין. אבל קהל פסטיבל ישראל לא יקבל את ההפקה הזאת, שכדאי היה אולי להביאה לארץ, אלא גרסה מקומית של רועי אסף ומיכאל רונן. כלומר, עיבוד של עיבוד, עם שחקנים ישראלים ותרגום של איתן בלום. בתוכנייה מובטח שהם יציבו את ההתרחשות בישראל של שנת 2010.

תיאטרון המסיכות "פמילי פלוז". דברים מוזרים שמתרחשים במלון נופש (תצלום: מריאן מנקה)

"טעימות שייקספיר" מבטא רעיון יפה של הפסטיבל: להציב מול המחזות המתורגמים של שייקספיר את שפת המקור. קבוצת "שקספירושלים" בבימויה של שנון קיש תציג קטעים נבחרים מ"מקבת" ו"חלום ליל קיץ" באנגלית המקורית עם קטעי מעבר והסבר בעברית. אווירה שייקספירית וללא תשלום יקבל הקהל בפואייה ובאכסדרות תיאטרון ירושלים מתלמידי שנה ג' של בית צבי, שיבצעו טקסטים מולחנים של דורי פרנס בבימוי עידו ריקלין.

מסכות ואקולוגיה

אבל לא רק שייקספיר יהיה בפסטיבל. מעורר סקרנות הוא תיאטרון גקו מאיפסוויץ' (אנגליה) שמגיע עם "האדרת", שנוצרה בהשראתו של ניקולאי גוגול. תיאטרון זה, שנוסד לפני תשע שנים בידי עמית להב (יליד ישראל), מבסס את ייחודו כתיאטרון פיסי, ויזואלי ותנועתי.

במשבצת המסורתית לכל המשפחה מביא הפסטיבל את תיאטרון המסיכות "פמילי פלוז", המוכר לקהל הפסטיבל מההפקה הקודמת שהעלה כאן, "אינפיניטי". בביקורם הנוכחי יעלו את "מלון פאריסו", המזמן לקהל הצגה קומית על דברים מוזרים שמתרחשים במלון נופש. הפקה ייחודית נוספת מביא תיאטרון האצבעות מגיאורגיה, שיציג לכל המשפחה את "אקסטרווגנצה", מחרוזת מחולות מרחבי העולם בביצוע אצבעות ידי השחקנים.

במשבצת הישראלית בפסטיבל תועלה הצגה חדשה המציינת 40 שנה למותו של עגנון, "מאויב לאוהב", בהפקת התיאטרון הערבי-עברי ביפו ותיאטרון מראה מקרית שמונה, בבימויה של גילי שנית.

מסקרנת במיוחד היא ההפקה של קבוצת זיק שתמיד מפתיעה בסגנונה האמנותי הבלתי ניתן להגדרה. זיק תציג באזור התעשייה תלפיות באזור התעשייה תלפיות, במתחם בית הספר החזותי, יתקיים פסטיבל וידיאו דאנס "מתחת להר"; ובשכונת מוסררה יקיים בית הספר לצילום אירועים בין-תחומיים עם אמנים בין-תחומיים שיציגו עבודות מיצג, וידיאו, צילום, תיאטרון, תנועה וסאונד.