קומיקס על תנועת המחאה העממית באיראן

יום שני 15 במרץ 2010 03:00 מאת: נירית אנדרמן

"גן עדן של זהרה", קומיקס רשת חדש של שני יוצרים איראנים, מביא את סיפורה של המחאה העממית באיראן

עלילת "Zahra's Paradise", קומיקס רשת חדש, עוקבת אחר זהרה, אשה תושבת טהראן, שיוצאת יחד עם בנה הבלוגר לחפש את בנה האחר, מהדי, בן 19, פעיל זכויות אדם שנעלם ביוני 2009, לאחר שהשתתף באחת מהפגנות המחאה בעיר בעקבות הבחירות לנשיאות. בניסיונם לברר מה עלה בגורלו, נתקלים זהארה ובנה באלימות של נציגי הרפובליקה האיסלאמית ונחשפים לגורלם של נעדרים איראנים אחרים.

הקומיקס הוא יוזמה מקורית של שני יוצרים צעירים, שהחליטו להביא באמצעות המדיום הזה את סיפורה של תנועת המחאה העממית באיראן. בחודש שעבר הם החלו לפרסם סיפור קומיקס בהמשכים באתר zahrasparadise.com שמתעדכן שלוש פעמים בשבוע. בכל פעם נוספים כמה פריימים חדשים לסיפור, שמשלב אירועים אמיתיים שהתרחשו באיראן בחודשים האחרונים לצד דמויות וקטעי עלילה שהן פרי דמיונם של היוצרים.

שני יוצרי הקומיקס, אמיר וחליל, חתומים על היצירה רק בשמם הפרטי. אמיר, כותב הסיפור, הוא פעיל זכויות אדם, עיתונאי ויוצר סרטי תעודה איראני-אמריקאי, ואילו חליל, שאחראי על הציורים, הוא ערבי-אמריקאי. "היוצרים בחרו לשמור על אנונימיות מסיבות פוליטיות מובנות", מוסבר באתר.

כדי להגיע לקהל רחב ומגוון ככל האפשר, מתפרסם הקומיקס בשבע שפות: אנגלית, פרסית, ערבית, צרפתית, ספרדית, איטלקית וגרמנית. בשנה הבאה עתידה היצירה המוגמרת לעבור מעולם האון ליין לעולם הפיסי, ולהתפרסם כרומן גרפי. מארק סיגל, העורך הראשי של הוצאת הספרים "First Second", שעומדת מאחורי הפרויקט, מספר בראיון טלפוני ממשרדו בניו יורק כי הכיר את אמיר, שגדל באיראן ושרבים מבני משפחתו וחבריו עדיין מתגוררים באיראן, לפני כשנה. "הוא הציע לי כמה רעיונות לרומנים גרפיים, אבל אף אחד מהם לא תפס אותי. ואז, בקיץ שעבר, ביוני, החלו המהומות באיראן, אני התחלתי לעקוב אחרי מה שקרה שם בעניין רב, ואז כל הדיאלוג שלי עם אמיר השתנה ונהפך לרציני יותר", משחזר סיגל. "כעבור כמה זמן, הוא בא אלי עם ההצעה לפרויקט הזה. מיד ידעתי שאנחנו חייבים לעשות את זה. הוא התחיל לכתוב ומה שיצא מצא חן בעיני כי זה דיבר על האירועים האמיתיים, אבל היה עם הומור, ותיאר את חיי היומיום באיראן. הרגשתי שזו יצירה שנבעה מצורך אמיתי שלו".

  מתוך "גן עדן של זהרה". חיפוש אחרי הבן הנעדר

סיגל מספר שההחלטה לפרסם את הקומיקס באינטרנט לפני הוצאתו כספר, התקבלה בהשראת המציאות. "משטר מדכא בדרך כלל עושה את מלאכתו בסתר, אבל בקיץ האחרון באיראן זה היה שונה, כי בגלל האינטרנט, הבלוגים ויוטיוב, כל העולם ראה את הצעירה שמתה שם ברחוב (נדה אגהה סולטאן, צעירה שנהרגה מול המצלמה בהפגנה בטהראן ונהפכה לסמל ההפגנות באיראן, נ"א) ויכול היה להתעדכן במה שקורה שם. כשדיברתי עם אמיר הרגשנו שהאינטרנט צריך לעמוד בלב הסיפור הזה, ולכן הצעתי לו שנעשה את זה און ליין, ושנפרסם את הסיפור גם בפרסית, כדי שיהיו לו קוראים גם באיראן. מאוחר יותר החלטנו להוסיף גם תרגום לערבית, ואחר כך הצטרפו יתר השפות".

התרגומים נעשים על ידי מו"לים במדינות שונות, שחתמו על חוזה עם ההוצאה הניו- יורקית, ולפיו הם אלה שיוציאו לאור את הרומן הגרפי בשפתם, כשתושלם העבודה עליו. "שילחו אלי מייל בבקשה אם אתם מעוניינים בתרגום לעברית. בני העם האיראני הם ידידים של ישראל", כתב מישהו באחת התגובות הראשונות של הגולשים באתר. סיגל אומר שבקרוב יגדל מספר השפות שבהן מתפרסם הסיפור ברשת משבע לעשר, ומציין שהם מחפשים עכשיו מו"ל ישראלי שירצה להצטרף לפרויקט.

"אז מי עומד לצדו של מהדי? על מי יכול הנוער האיראני לסמוך?", תוהה אמיר בפוסט הראשון באתר, שאותו פירסם לצד הפריימים הראשונים של הקומיקס. "אולי עלינו, האנשים הקטנים. מה עוצר אותנו מלטפס על הגגות ולקרוא ‘אללה הוא אכבר?', קריאה שאינה זעקה של טרוריסטים, אלא שיר החירות של העם האיראני. ‘גן עדן של זהרה' הוא הגג שלנו. צריח המסגד שלנו - צריח שנבנה כדי להגן על שמותיהם ולחגוג את חייהם של הילדים האיראנים. בעידן גלובלי, פניו של מהדי משמשים מראה המשקפת את דמותנו שלנו, וגם את זו של הרפובליקה האיסלאמית, ב'גן עדן של זהרה'".

תגיות: נירית אנדרמן, קומיקס