פופ ים תיכוני: כבר לא נישה

יום רביעי 30 בדצמבר 2009 03:00 מאת: נויה כוכבי

פזמונאי הפופ הים-תיכוני משיבים מלחמה: האנשים שכתבו את הטקסטים המושמעים ביותר בישראל טוענים כי "אי אפשר להגיד שלחם פחות חשוב ממרכך כביסה יוקרתי"

השיר המושמע ביותר בשנה האחרונה בישראל, לפי נתוני חברת מדיה פורסט שמנתחת את ההשמעות ב-15 תחנות הרדיו הפופולריות בארץ, הוא לא אחר מאשר "מונו", בביצועו של שלומי סרנגה. "מונו, מונו... מאהבה אני נמלט", שר סרנגה. "להתעורר ולחבק את הבדידות הכי קרה/ סתם לטייל לי עם הכלב בשדרה/ ולמלמל בשקט כמה טוב שרע". את הטקסט כתב יוסי גיספן, אחד מכותבי הלהיטים המצליחים בארץ. שמו מוכר עדיין רק למתעניינים, אך הוא ועמיתיו, כותבי הלהיטים של הפופ הים-תיכוני, אחראים במידה רבה לנוף המלולי שלנו בזמן האחרון. הם גורמים לקריירות של זמרים לפרוח וטובעים מטבעות לשון, וכל זאת תוך עמידה מול חצי הביקורת שמגדירה את סגנון הכתיבה שלהם "מסחרי".

קשה להתעלם מהפופולריות ההולכת וגוברת של הפופ הים-תיכוני. אחרי שנים ארוכות שבהן טענו זמרי הזרם על קיפוח ועל הדרה מהשיח המרכזי של המוזיקה הישראלית, הדעה הרווחת היום היא שהז'אנר הוא לא רק חלק מרכזי בהוויה המוסיקלית הישראלית, אלא כמעט שהשתלט עליה לחלוטין. ערוץ 24 הקדיש בעונה הנוכחית חלק נרחב מתוכניות המקור שלו למוזיקה הים-תיכונית ולתרבות שסביבה, ובמצעד העשור של הערוץ, שהתקיים באוקטובר, נבחרו לזמר וזמרת העשור אייל גולן ושרית חדד, מכוכבי הז'אנר.

השירים הים-תיכוניים כבר לא מושמעים רק בתחנות נישה או בתחנות אזוריות, אלא גם בתחנות המיינסטרים ובראשן גלגלצ. נראה שהמהפך הושלם ומי שכונו בזלזול מסוים "זמרי קסטות" פרצו את גבולות התחנה המרכזית והגיעו למרכז. שירים פרי עטם של גיספן, ירון כהן ("מתוקה שלי" של שלומי שבת, "צליל מיתר" של אייל גולן), דודו אהרון, משה פרץ (שניהם מוכרים היום גם כזמרים, אך החלו את דרכם ככותבי להיטים), דוד זיגמן ("כמו סינדרלה" של שרית חדד, "צינגלה" של אבי סינואני) וצ'ולי זכאי ("מקודשת" של שרית חדד, "כל הכוח" של קובי פרץ והדואט "יחד" של פרץ ואישתר) מככבים יותר ויותר ברשימות ההשמעות ובהורדות הסלולריות.

נקודת שפל

ההצלחה הזו לא עברה מתחת לרדאר של הרוק הישראלי. כמה מהדמויות הבולטות בתחום בחרו להשתלח במה שהגדירו כ"רמה הנמוכה של הפופ הים-תיכוני", והצרו על כך שהוא תופס נתח רחב כל כך מגלי האתר. בראיון ל"ידיעות אחרונות" אמרה חוה אלברשטיין שלדעתה המוזיקה הישראלית נמצאת ב"נקודת שפל שלא היתה כמותה" ודיברה על ה"וולגריות" של הפופ הים-תיכוני.

לצ'ולי זכאי זה לא ממש מזיז. "מי שאומר את זה אלה אנשים שלא מחוברים לז'אנר, לא לקהל, למוסיקה או לאמנים, אז קשה להם להרגיש את מה שאנחנו מרגישים. כשאני כותב לקובי פרץ, לשרית חדד או למושיק עפיה אני משתדל להישאר בגובה העיניים של הקהל, כי הוא זה שמחליט, שופט ומקבל. השפה היא שפת יום יום, לא שפה גבוהה. בטקסטים ובלחנים יש כל כך הרבה רגש שמי שמרגיש לא יכול להתעלם".

זאב נחמה (תצלום: אריאל בשור)                    צ'ולי זכאי

זכאי החל את הקריירה שלו כפזמונאי לפני כעשור. "ניגנתי בס וכתבתי חומרים מסוג אחר לגמרי, עד שיום אחד פנה אלי מפיק שעבד עם מוג'דה (ילדת הפלא התורכיה) והציע לי לכתוב לה חומרים". זכאי התאהב בז'אנר והחל לעבוד עם המפיק המוזיקלי והמלחין יעקב למאי והאמרגן שי ראובני, שהחל גם להלחין. כמקובל אצל פזמונאי הז'אנר, זכאי לא אוסף שירים ומחפש להם מבצעים אלא כותב במיוחד עבוד זמר או זמרת. "אין לי שירי מגירה. ברגע שמכוונים את השיר למישהו הפגיעה יותר נכונה מאשר לכתוב שיר ולחפש למי הוא מתאים. אני לא אתפור ג'ינס ואז אחפש מי להלביש בו. אני מקבל את ההשראה כשאני רואה את הדוגמן".

חומר נפץ ביד

מאחורי ההצלחה של זמרים כחדד וגולן עומדים במידה רבה תמיר קליסקי וזאב נחמה, הגרעין הקשה של להקת "אתניקס". השניים הבינו את כוחו של הזמר הים-תיכוני כבר בתחילת שנות ה-90. "האסימון נפל כשעשינו את 'מסאלה' עם זהבה בן", נזכר נחמה. "הבנו את הכוח בזה ש'אתניקס' התיישבה על נישה של שני הכיוונים: גם על הים-תיכוני וגם על מוזיקה ישראלית ממוסדת. גילינו שיש כל כך הרבה אלמנטים במוזיקה שאנחנו לא מכירים ושזה יהיה מעניין אם נשלב אותם בסגנון המוזיקה שלנו, גיטרות ורוק ישראלי. התחלנו לגלות את נפלאות הדבר הזה, וכך נולד החלום לעבוד עם זמר ים-תיכוני שלנו, מההתחלה ועד הסוף. את אייל ראיתי בקלטת שצילמו אותו ביום הולדת, שר על אחד השולחנות. כתבנו את השירים במיוחד בשבילו".

שיתוף הפעולה עם גולן הוליד שלושה אלבומי אולפן שנכתבו והולחנו ברובם על ידי נחמה וקליסקי ("בלעדייך" מ-1997, "חייל של אהבה" מ-1998 ו"הסתכלי עלי" מ-1999) ובהם להיטים כמו "צאי אל החלון", "יפה שלי", "לקנות לך יהלום" ו"לב של גבר", וכמו כן סיבוב הופעות ישראלי משותף שתועד באלבום (2000) וסיבובי הופעות בארצות הברית.

נחמה מספר שאת האלבום המשותף הראשון אף חברת תקליטים לא רצתה, והם הוציאו אותו עצמאית תחת הלייבל שלהם, "שולטן". "לקראת סיום ההקלטות באו כל מיני אנשים שמבינים ואמרו שיש לנו חומר נפץ ביד".

לדבריו, העבודה עם גולן היתה ה"טירונות" שלו ושל קליסקי לקראת העבודה שהם עושים כעת. בין היתר, הניבה עבודתם מאחורי הקלעים להיטים ידועים כמו "אשה נאמנה" של ישי לוי, "הכל סגור" ו"בושם צרפתי" של שרית חדד ו"התמונות שבאלבום" של חיים משה.

נחמה סבור כי להתמסדות של הפופ הים-תיכוני יש שורשים עמוקים. "הניצנים של זה היו אצל סשה ארגוב, שהשכיל לקחת מוזיקה ממזרח אירופה ולשלב בה חלילים בדואיים. היו המון אלמנטים מקומיים במוזיקה שלו. ממש כמו אצל ברי סחרוף, בכל מקום שנוגעת קצת אוריינטליות יש בזה קסם. זה קוד שקיים בעם הזה. יש פה רצון כן לשמוח בין מבזק למבזק, וכן, לשמוע דרבוקה. הרי נתן אלתרמן כתב את 'חנל'ה התבלבלה' - להיט של 'צלילי העוד'".

שיר השירים לדוד

גיספן נכנס לתחום רק בסוף שנות ה-90, לאחר שתאונת עבודה מנעה ממנו להמשיך לעבוד כרפד והוא נותר מחוסר עבודה. ב-1998 כתב את שירו הראשון למושיק עפיה, אז עדיין זמר אנונימי. מאז הספיק לזכות בפרס "כותב השנה" של שר התרבות, לכתוב לאייל גולן את "יפיופה" ו"זה אני" שזכה ל-600 אלף הורדות בסלולר והוביל את גולן לזכייה בתארי "שיר השנה" ו"זמר השנה", את המלים העבריות ל"אתה תותח" ואת "כשהלב בוכה" לשרית חדד, את "דוקטור" לליאור נרקיס ואת הדואט המצליח "חלום מתוק", שמוכר בביצוע של מושיק עפיה ושלומי סרנגה, ועוד ועוד.

"אני לא מתיימר להמציא את השפה או לחדש אותה", אומר גיספן. "אני אוסף מפעם לפעם ביטויים שהם בדרך להיות מטבע לשון ונותן להם את תעודת הזהות ואת הרשיון להיות כאלה". כדוגמה הוא מזכיר את "תותח", במובן של אדם מוצלח במיוחד, סלנג צבאי שהפופולריות שלו תפסה תאוצה אחרי השיר.

גם גיספן כותב את כל הטקסטים שלו במיוחד למבצע, ומלווה את השיר גם באולפן. "היו כמה מקרים שניחשתי ששירים יהיו ברמה של מגה להיט וזה קרה. ידעתי לגבי 'כשהלב בוכה' וידעתי לגבי מושיק עפיה בחיבור שלו עם סרנגה. וניחשתי ש'מונו' יצליח, למרות שבמקרה הזה כולם היו סקפטיים, כולל סרנגה. לפני שהשיר יצא כתבתי לו על דף שזה הולך להיות להיט יותר גדול מ'חלום מתוק'. פשוט התחייבתי לו למשהו שמבחינתו היה כמעט דמיוני".

מפריע לך שלא תמיד לוקחים את הטקסטים שלך ברצינות?

"הכל בעיני המתבונן, במקרה הזה, באוזני המאזין. לפני 50 שנה קמה להקה ששרה שירים כמו 'היא אוהבת אותך, יה יה יה, היא אוהבת אותך, יה יה יה' ו'אובלדי אובלדה', והיום זה נחשב לתנ"ך של המוזיקה. אני לא יודע אם מישהו בן ימינו יכול להעריך מוזיקה. בכלל, תרבות אפשר לבחון רק במבט לאחור". הוא מודה ש"דוקטור" שכתב לליאור נרקיס "לא ייכנס לשיר השירים אשר לדוד המלך, אבל הוא מצא מקום בתרבות הישראלית, עשה את הרעש שלו וקיבל הכרה".

במה אתה הכי גאה?

"ב-90% מהשירים אני גאה וב-10% פחות, אבל אני לא מתבייש בהם. אני חושב שאני סופרמרקט של שירים. בסופר אפשר למצוא גם מוצרים איכותיים וגם מוצרים כמו חלב ולחם. אי אפשר להגיד שלחם פחות חשוב ממרכך כביסה יוקרתי. לכל אחד יש את הערך שלו כשצריך אותו".

גיספן מספר שמקור ההשראה שלו הוא שירי ארץ ישראל היפה. "גדלתי על ערכי ציונות, על שירי משוררים. היה רק ערוץ אחד ורשות השידור, אז השכם וערב שמענו משירי נעמי שמר, נתן אלתרמן ומשה וילנסקי. אהבתי את הצד הקליל של החיפושיות, מה שבזמנו היה מגונה. אהבתי את הקלילות כי לא כל דבר צריך להיות ברמת המקאמה. אני פזמונאי, לא כותב שירה. אני רוצה לשמח אנשים, להצחיק אותם, לרגש אותם, שישירו את השירים ולא יקריאו אותם כמו עבודת גמר באוניברסיטה. אני יודע את מקומי ואני שמח בו ואוהב אותו".

היינו פיינשמקרים

"לא הוגן להשוות בין הטקסטים של ליאור נרקיס לאלה של רונה קינן", אומר אלון ימין, עורך משנה בערוץ 24. "המוסיקה המזרחית שייכת לזרם המרכזי וככזאת צריך להשוות אותה לזרם המרכזי. אם משווים בין הטקסטים של דור דניאל לטקסטים של מושיק עפיה מגלים שאין שום הבדל, גם בין שירי מימון לליאור נרקיס. את רונה קינן צריך להשוות לעמיר בניון. שלומי שבן? לדקלה יש טקסטים לא פחות יפים ומורכבים".

גיספן מסכים. "ברברה סטרייסנד או פרנק סינטרה מעולם לא פסלו את מייקל ג'קסון או בריטני ספירס למרות שהם מגה קיטש", הוא טוען. "זאת תכונה יהודית לגמרי לפסול את האחר, כי אנחנו העם הנבחר ויש לנו את הארץ המובטחת. אם אתה דתי אז קשה לך לקבל חילוניים, ואם אתה סטרייט קשה לך לקבל גייז ואם אתה אשכנזי אז קשה לך לקבל מוזיקה מזרחית. צריך לדעת לקבל ולאהוב, לחיות זה לצד זה בלי להרגיש עליונות".

נחמה מצהיר שכבר אינו פגוע מהיחס המזלזל, אבל התסכול עדיין נשמע בקולו. "מתסכל אותי שיש הפרדה פיישנמקרית, שמפריעה לצמיחה של תרבות ישראלית מופלאה", הוא אומר. "כששולחים אנשים לגטו תרבותי הוא תמיד מתפוצץ בסוף. האפרו-אמריקאים השתלטו בארצות הברית על המוסיקה והספורט. מוזיקאים אלג'יראים ותוניסאים מצליחים מאוד בצרפת. פה עדיין מתביישים בזה. עפרה חזה הצליחה עם אלמנטים ים-תיכוניים בחו"ל, אבל פה היינו פיינשמקרים".

»לצפייה בקליפ של שלומי סרנגה "כל הנשים יפות"

תגיות: אייל גולן, אתניקס, דוד זיגמן, דודו אהרון, זאב נחמה, חוה אלברשטיין, יוסי גיספן, מוזיקה מזרחית, מוסיקה מזרחית, משה פרץ, נויה כוכבי, צ'ולי זכאי, שלומי סרנגה, שלומי סרנגה - מונו, שרית חדד, תמיר קליסקי