אביבה אורי 20 שנה למותה: גותיקה כנענית בת זמננו

יום שישי 28 באוגוסט 2009 03:00 מאת: שחר אטואן | תצלומים: עמית ישראלי

בגדים כהים, תכשיטי ענק מוזרים ומעטה צמר גפן סביב גופה השברירי - דמותה של אביבה אורי היא ההשראה לקולקציה החדשה של דורין פרנקפורט, שגם רואה בה את אחת מאיקונות האופנה הבולטות והמשפיעות בתרבות הישראלית

"היא היתה יפה. הפנים היו כמו של גיישה - מסיכת פודרה לבנה, ורק העיניים בולטות כראי לתשוקות, לקטעים האפלים שבתוכה, לחלק היותר דמוני". כך מתארת רחל ימפולר את אמה, אביבה אורי, בספרה "קומי אורי כי בא אורך", שראה אור ב-2003 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. "היא חשבה שהיא גלגול של המונה ליזה. היא היתה משוכנעת לגמרי בעניין זה: גם למונה ליזה היה סוד עצום בעיניים, וגם היא באה לפתות את העולם בנשיותה. על כל ה'מטען' הזה היו תלויים תכשיטי הענק המוזרים, וכך היתה אביבה 'עבודה' כשלעצמה. הכריזמה של הופעתה הדרמטית היתה ממגנטת, גם כאשר זה כבר היה פאתטי והכל ראו שהגבות מצוירות ועל ראשה פאה שחורה. זה תפס, וזה עבד. אביבה אורי היתה 'גדולה מן החיים'".

אביבה אורי 20 שנה למותה:
• האמנית הנערצת וגם המודרת, האור וגם החושך - אלי ערמון אזולאי
• הצעה חד פעמית לתערוכה שנדיר למצוא כמוה - אלי ערמון אזולאי
• ציורי הטבע והמופשט הייחודיים של אביבה אורי הם מהיפים שנוצרו כאן - סמדר שפי
• מכתב ששלחה אביבה אורי למבקר והאוצר גדעון עפרת
• אביבה אורי, אמנית גדולה, מחירים בינוניים - אביטל בורג
» לפרטים על תערוכת היחיד של אביבה אורי בגלריה גורדון

בקטעים אחרים מתוך הספר, שפורסמו במגזין "סטודיו" לאמנות שהוקדש לאורי (גיליון 137, נובמבר 2002), תוארה הדרך שבה הרכיבה אורי את מלתחתה: "האופן שבו היתה קונה את הבגדים היה אולי דרמטי בעיני אחרים, אבל לא בעיני עצמה. עד שהיתה יוצאת מהבית ירד כבר הערב, כי לא היה לה נעים להפסיק את הקולות שדיברו אליה - לא את ליאונרדו, לא את ואן גוך, גם לא רבים וטובים אחרים משרשרת המאסטרים שהקיפו אותה ו'סובבו לה את הראש'. כך היתה מגיעה תמיד בדיוק לפני שעת הסגירה. פעם ראיתי את המחזה הזה. השעה היתה רבע לשבע, אביבה מיהרה לשק"ם באבן גבירול, נכנסה היישר לשורת המכנסים השחורים - דגם קבוע, מידה אקסטרה לארג' - ולקחה את כל הזוגות, שלא יחסר. וכך, באותו הינף, קנתה את החולצות השחורות הגדולות עם הצווארון הגברי, הכי-הכי גדולות שיש, והיתה אומרת, 'את רואה מותק שלי, איך אפשר לקנות כשיודעים בדיוק מה רוצים'".

לא רק כוכבניות טלנובלה

לאורי היתה הופעה חיצונית מזוהה מאוד - חריגה, גדושת פאתוס, שיותר משייצגה מצב נפשי מסוים היתה בעצמה מצב נפשי. היא הורכבה מבגדים שחורים ורחבים, תמיד במידה אקסטרה לארג', שעה שהיא עצמה היתה רזה מאוד. במאמר שפורסם ב"ידיעות אחרונות" לאחר מותה ב-1989 תיאר אותה אדם ברוך כאשה יפה, דרמטית, בעולם אמנות תל-אביבי גברי, נטועה בין עשרות גברים המשתאים נוכח אהבתה לבעלה הקשיש, דוד הנדלר, שהיה מבוגר ממנה בעשרות שנים. באותו מאמר שיחזר ברוך את פגישתם האחרונה: "אביבה אורי הגיעה עם משקפיים שחורים, מין כיסוי ראש, בגד שחור, רחב, טבעת על כל אחת מאצבעותיה. יופיה המפורסם, יפי בחרותה, והיא אז בת 60, שמור אתה כאזכור חוצה שנים, חוצה קשיים, חוצה מכות, חוצה מוח".

מתוך קולקציית סתיו-חורף 2009-2010 של דורין פרנקפורט. נשיות דרמטית, עטופת מסתורין, רבת עוצמה ובה בעת פגיעה

בסטודיו של המעצבת דורין פרנקפורט בדרום תל אביב תלויים כעת על הקולבים בגדים שהצבע השחור שולט בהם. אלו נוצרו על ידה כחלק מקו "סטודיו" (הקו הבוגר יותר של המעצבת) לעונת סתיו-חורף 2009-2010. הקו כולו הוא בהשראת דמותה של אורי, שפרנקפורט רואה בה את אחת מאיקונות האופנה הבולטות והמשפיעות בישראל. בשיחה עמה, פרנקפורט אינה מהססת להביט לאחור על אצולת התרבות הישראלית, ולהצמיד לדמויות מפתח בה את התואר איקונות אופנה. "רפי לביא היה אייקון אופנה מסוגו, וכמוהו גם קדישמן, דן בן אמוץ ויונה וולך", היא אומרת. "וולך היתה הרוקרית הראשונה במדינה שבה כולם הסתובבו בסנדלים תנ"כיות. היא היתה עולה על הבמה להקריא שירה לבושה במכנסי עור שחורים ונחשבה בזמנו ל'יציאה'. אחריה, לצורך העניין, היתה עולה דליה רביקוביץ' במראה מהוגן של מורה".

הצגתם של אמנים, משוררים ואנשי רוח מקומיים כאיקונות אופנה היא מהלך לא שכיח, ויהיו בוודאי לא מעט שיראו בו מעשה גס או נפשע שיש בו מן הזילות - בעיקר כיום, כשהתואר מוצמד כלאחר יד לכל כוכבנית טלנובלה או ידוען לרגע בתוכניות מציאות. "איך אפשר לעסוק באופנה בארץ מבלי לדון בדמויות מיתיות ישראליות?" אומרת פרנקפורט. "אם ג'וליאן שנאבל ופרידה קאלו יכולים לשמש איקונות של אופנה, מדוע אנחנו לא יכולים להכתיר גיבורי תרבות ישראליים ככאלו?"

מבחינה אופנתית, אומרת פרנקפורט, המראה הייחודי שיצרה אורי, שאותו היא מכנה "גותיקה כנענית", היה אולי הקיצוני ביותר. "על יונה וולך אפשר לומר שהיה לה מראה שנחשב לחלוצי בארץ, אבל מצד שני כריסי היינד (סולנית ה'פריטנדרס') ודומותיה כבר נראו כך בחו"ל. המראה שלה לא נתפש כחריג מחוץ להקשר המקומי. לעומת זאת במקרה של אורי, גם אם הייתי שולפת אותה מהקונטקסט של ישראל ומעבירה אותה לאמסטרדם, למשל, היא עדיין היתה נותרת ביזארית בכל רמה".

פרנקפורט אומרת שאף אחד לא מעז לדבר על אורי בהקשר של אופנה, אולם זוהי טעות: "זה הכוח של אופנה - היכולת להתבונן בעבר ולהעניק לו משמעויות תרבותיות חדשות", היא אומרת. מאותה סיבה, לדבריה, אישרה לה ימפולר להשתמש ברישומי אמה כהדפסים על חולצות שעיצבה. "זה מפני שהיא יודעת שהדרך להכיר בעבר היא רק על ידי עשייה של משהו חדש. לאופנה יש יכולת עצומה להשפיע".

מחוץ לצמר גפן

פרנקפורט מספרת כי כשהחלה לחשוב על אורי הבינה שלמעשה פתחה בארץ צוהר לנשים נוספות, בנות ימינו, שנחשבות לאייקוני אופנה. היא נוקבת בשמותיהן של שתי נשים שהושפעו לדעתה מדמותה של אורי, גם אם בלי משים - המשוררת והתסריטאית אביה בן דוד, ששימשה בעבר דוגמנית הבית שלה ונבחרה כעת להציג את הקולקציה הנוכחית, והשחקנית רונית אלקבץ. "אני יכולה למתוח קווים ישרים בין הנראות שלהן לזו של אורי, ועם זאת לומר שאין כל קשר ביניהן וייתכן כי אף לא שמעו עליה מעולם. בן דוד, למשל, לא הכירה את אורי לפני הצילומים".

התצלומים המתעדים את הקולקציה חושפים דמיון רב בין בן דוד לדמותה של אורי בצעירותה. גם בקולקציה עצמה אפשר לזהות מחוות למלתחתה של האמנית: גודש הטקסטורות שמופיעות באריגים - צמר בוקלה שהושטח, ז'קארד או תחרה במוטיווים פרחוניים - ומראה השכבות שיוצרים הצווארונים המכווצים, עתירי הבד וצעיפי הסרטים, בשילוב עם התכשיטים האתניים הגדולים. התוצאה המתקבלת היא נשיות דרמטית, עטופת מסתורין, רבת עוצמה ובה בעת פגיעה. הגזרות נוצרו בקווים מעוגלים - עוטפות את הגוף או מרפרפות מעליו - מגדירות צללית גרפית, נוסטלגית במקצת. הבלחות של חום, זהב, לבן אבן או כחול כהה ועמוק טובעות בתוך השחור הכללי.

ז'קטים קלילים ורכים, חובקי גוף ונטולי בטנה, מוצמדים למכנסיים בגזרה ישרה או רחבה, שנחתכו מאריגים דקיקים וקולחים. "היא נהגה ללבוש מכנסיים רחבים מאוד וזה עדיין נחשב לסקסי. כמובן לא על פי התפישה המקובלת של תווי גוף רזים אלא של קימורים נשיים עסיסיים", אומרת פרנקפורט. "הקרדיגנים שלבשה היו מחויטים, או ליתר דיוק פסאודו-מחויטים מאחר שבשנות ה-70 בארץ היו מעצבים בגדים במראה מחויט ללא בטנה או רכיסות".

אחד הפריטים המקסימים והנועזים ביותר בקולקציה הוא ז'קט ארוך וקל, עשוי סריג דק בגוון שמנת, שנעטף באריג תחרה שחור בדוגמת פרחים. זהו למעשה אזכור מפורש למעטה הצמר גפן שבו נהגה אורי לרפד את גופה הדקיק. בתוך כך ניתן לזהות את כתב ידה של פרנקפורט, למשל ברקמות התימניות שתורגמו לעיגולי חוט מתכת כסוף ומעטרות מפתחי צוואר מעוגלים בחולצות ובשמלות, או בבחירה לשמור על ממדיה של הקולקציה קטנים יותר מההשראה המקורית. "אני צריכה להיות נוכחת שם, אני לא עושה תחפושות לתיאטרון וזו אינה הצגה על אביבה אורי", אומרת פרנקפורט. "מה גם שזה צריך להיות עם הפנים לעתיד ולא לעבר".

דוגמנית: אביה בן דוד; סטיילינג: מעין גולדמן; איפור: נמרוד פלד; שיער: ז'אן כהן; תכשיטים: עלמה פרנקפורט; משקפיים: קלוד סמואל; נעליים וחגורות: "אניגמה" ו"טקטיק"; גרבונים: "וולפורד". תודה לנאוה ואדי פרנקפורט

אביבה אורי 20 שנה למותה:
• האמנית הנערצת וגם המודרת, האור וגם החושך - אלי ערמון אזולאי
• הצעה חד פעמית לתערוכה שנדיר למצוא כמוה - אלי ערמון אזולאי
• ציורי הטבע והמופשט הייחודיים של אביבה אורי הם מהיפים שנוצרו כאן - סמדר שפי
• מכתב ששלחה אביבה אורי למבקר והאוצר גדעון עפרת
• אביבה אורי, אמנית גדולה, מחירים בינוניים - אביטל בורג

תגיות: אביבה אורי, שחר אטואן