לא הכל הבל

יום שישי 09 בינואר 2009 05:04 מאת: אלי אליהו | תצלום: תומר אפלבאום

הסתירות הפנימיות בספר קהלת אינן מפחידות את המשורר והאנתרופולוג זלי גורביץ', שכתב ספר על ההוגה המקראי. בעצם, הן אלה שמשכו אותו

לדירתו של המשורר והאנתרופולוג זלי גורביץ' עולים במעלית חיצונית קטנטנה, הצמודה לאחד מקירות הבניין. המעלית צריכה לטפס רק קומה אחת, אבל עושה זאת כל כך בעצלתיים, עד שאפשר להרהר בחשש קל, "מי יודע רוח האדם - העולה היא למעלה...?". כך הירהר לעצמו גם מלך ושמו קהלת לפני שנים רבות. על ההרהורים האלה ואחרים כתב גורביץ' את הספר "חשבונו של קהלת", שיצא בימים אלה בהוצאת בבל.

בזמן האחרון התפרסמו כמה ספרים שעניינם בתנ"ך. אלא שלא כמו יאיר לפיד ומאיר שלו, שבחרו בסיפורים העסיסיים והדרמטיים, בחר גורביץ' לכתוב על ספר הגות, ספר שכל כולו חשבון נפש מהורהר של אדם שבע ימים. ספר שאין בו גיבורים או סיפורי גבורה, אין בו גם סיפורי אהבה, ואף על פי שהמוות נוכח בו כל הזמן, הרי שלא כמו ברוב סיפורי התנ"ך, הגיבור נשאר בחיים עד סוף הספר.

גורביץ' יודע שבחירתו שונה ומברך על כך: "חשוב להראות שאפשר לעסוק גם בספר כזה היום, ולא רק בצדדים ה'רכילותיים' בתנ"ך. לדבר עליו בשפה פשוטה ומובנת, ולראות איך הוא רלוונטי גם היום", הוא אומר.

גורביץ', יליד 1949, משורר שפירסם תשעה ספרי שירה וכן תרגומים מהשירה האמריקאית, הוא גם פרופסור לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. דומה שהמשיכה שלו לספר קהלת לא התחילה בשנים האחרונות. ספר השירה שפירסם ב-1990 נקרא "הבל". זהו למעשה המושג המרכזי שסביבו נע ספר קהלת, שקובע כבר בפסוק השני: "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל".

"התייחסתי אז להבל במובנים של קול", מסביר גורביץ', "של הצלילים שאתה נושף מהפה, של הדיבור". אבל מה שקהלת נושף מהפה אלה פניני חוכמה ומחרוזות שירה. "אין חדש תחת השמש", "טובים השניים מן האחד", "כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא", אלה רק חלק מהמשפטים בספר שהפכו לפתגמים שגורים בעברית.

זלי גורביץ': "קהלת מלמד אותך את היכולת לקבל הכל, לבלות אבל גם להחכים"

הספר, כמו שיר השירים ומשלי, מיוחס על פי המסורת לשלמה המלך, על סמך הפסוק הפותח: "דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים". חוקרי המקרא בעת החדשה נוטים, לעומת זאת, לייחס את הספר לסופרים שונים מתקופות שונות, הן בשל הבדלי השפה והסגנון והן בשל הסתירות שעולות ממנו.

לגורביץ' זה לא משנה: "בשבילי מדובר בספר אחד. גם אם נוספו לו דברים, זו כבר עובדה והם חלק ממנו. מבחינתי החוכמה היא לא ליישב את הסתירות בספר, אלא לקבל אותן. קהלת הוא איש של סתירות, הוא לא דוגמטי, הוא אומר שאפשר ככה ואפשר גם ככה. זו הסתירה המהותית של הקיום. זה מה שמניע את הספר, הסתירה בין הקיום לבין הבל הקיום, בין היש לחולף".

בשנה שעברה פירסם גורביץ' ספר מסות ששמו "שיחות על המקום" (הוצאת עם עובד). בספר קהלת מוזכרת אמנם ירושלים כמקום מושבו של המלך המהורהר, אבל מעבר לכך אין משמעות למקום המסוים, ואף לא לעם ישראל או לתורת ישראל.

"גם אני לא התייחסתי למקום מסוים", אומר גורביץ', "הספר עסק במקום כמושג ארכיטיפי בתרבות. יש מושגים שטבועים בכל תרבות ואינם תלויים במקום ובזמן. את זה מעניין אותי לבדוק כאנתרופולוג. למשל המושג 'מתנה'. אין תרבות אנושית בלי המושג הזה. למה? מה המשמעות של זה? על איזה צרכים זה עונה? אלו השאלות שמעניין אותי לשאול. וגם קהלת מעלה סוג כזה של שאלות שנוגעות לאדם באשר הוא אדם".

למה "חשבונו של קהלת"?

"כי מההכרזה הראשונה של הספר, שהכל הוא הבל, ועד שקהלת מגיע לאותה מסקנה בסוף הספר, הוא עושה חשבון. כמו כולנו בעצם, כולנו עושים חשבונות כל הזמן, מהחשבונות הקטנים של חיי היום-יום ועד חשבונות הקיום".

בספרו מלווה גורביץ' את מסעו ההגותי של קהלת, ומתעכב על מושגים ייחודיים לספר, כמו "עניין", "חשבון", הבל". לדעתו, ספר קהלת רלוונטי מאוד לעולם שאנו חיים בו. "הטכנולוגיה והאפשרויות שהיא פותחת מעמידות את האדם מול הרבה ברירות, הרבה גירויים ופיתויים", אומר גורביץ'. "קהלת מלמד אותך את היכולת לקבל הכל, לבלות אבל גם להחכים, לשתות ולהשתטות אבל גם לחיות חיים שלווים עם אשה. קהלת הוא לא פדגוגי, הוא יודע שהאדם לא מושלם. הוא לא אומר לך אל תרשע, אלא 'אל תרשע הרבה'. כלומר הכל זה עניין של מידה. אנחנו בני מזל שזכינו שספר כזה נכתב בעברית".

רוצים לקבל את כתבות "גלריה" ישר אל תיבת המייל שלכם? הירשמו לניוזלטר של עכבר העיר.