פשוט לא יכולתי אחרת

יום שלישי 18 בנובמבר 2008 05:26 מאת: ריבי רונן

בית החיות | שתי וטרינריות עירוניות המציאו מחדש את התפקיד שלהן, לטובת בעלי החיים

כלב משוטט שמובא לכלבייה העירונית זכאי לעשרת ימי חסד, ואם בעליו לא נמצאו, מותר להמיתו. וטרינרים עירוניים רבים פעלו שנים רבות ברוח החוק היבש הזה, אבל בעשור האחרון המגמה משתנה. לא זו בלבד, מתנדבים שהתאגדו בעמותות כמו "הרצליה אוהבת חיות" ו"ראשון אוהבת חיות" נכנסו לתמונה, החלו לטפל בכלבים הללו ולמסור אותם לאימוץ, ובעיקר דאגו שיישארו בחיים יותר מעשרה ימים.

בערים כמו פתח תקוה ולוד לא הוקמו עמותות כאלה, ויש לכך הסבר פשוט: שתי הווטרינריות העירוניות פועלות ללא לאות לרווחת הכלבים בכלבייה העירונית ועושות הכל כדי למצוא להם בעלים חדשים. זאת, לצד המטלות של פיקוח על משק החי והבשר, דאגה לבריאות הציבור ומניעת כלבת.

איך התגבשה אצלן תפישת התפקיד הזאת? ד"ר אור רז, הווטרינרית העירונית של לוד כבר עשר שנים, עונה בפשטות: "לא יכולתי אחרת. ביום שנכנסתי לתפקיד יצרתי קשר עם עמותת תנו לחיות לחיות, וכל שבת הייתי לוקחת במכונית הישנה שלי חמישה כלבים לימי האימוץ שלהם. היום אנחנו משתתפים בימי אימוץ של עמותת אס-או-אס חיות בהרצליה, ואנשים גם באים לאמץ אצלנו, בעיקר בימי שישי.

"אין אחד שאני מדברת אתו שאני לא מוסרת לו כלב", היא ממשיכה. "גם אלה שלא ידעו שהם רוצים. אח שלי בנה את האתר שלנו, www.loveadog.org.il, אני מעדכנת אותו ומצלמת את הכלבים כדי לפרסם אותם. בעשור האחרון מסרנו 4,000-5,000 כלבים".

בכלבייה העירונית של לוד כ-250 כלבים, שמגיעים גם מיישובי הסביבה - גדרה, גן רווה, באר יעקב ושהם. "לא ממיתים כאן כלבים בריאים", אומרת ד"ר רז. "בכל פעם שאנחנו מוסרים לאימוץ, באים חדשים, ואיכשהו זה מתייצב על אותו מספר". הסיור בכלבייה מתארך, קשה שלא לעצור ליד כל כלוב. רבים מהכלבים יפי תואר ומטופחים, כמעט כולם מתקרבים כדי לקבל ליטוף מבעד לסורגים. "הם מגיעים לכאן שלדים מהלכים עם רגליים שבורות", כדבריה.

ד"ר אור רז בכלביית לוד: "אין אחד שאני מדברת אתו שאני לא מוסרת לו כלב. גם אלה שלא ידעו שהם רוצים" (תצלום: קובי וולף / ג'יני)

העין לוכדת כלב עצוב אחד שיושב על דרגש מרוחק, פניו מופנות הצדה. השאר עוד לא התייאשו ונובחים על המבקרים נביחות של פחד ושמחה גם יחד. על כל תא כתובים פרטי הדיירים. "זה נמצא כאן מיוני", אומרת ד"ר רז, "וזו כלבה שיש לה שבב, אבל הבעלים לא רוצים לבוא לקחת אותה. זה כלב שהגיע גור וגדל פה, והנה שני מנומרים, אותם הכי קשה למסור, אפילו יותר מאשר את השחורים. אבל תראי איזה יפים הם. כל הגורים כאן מקבלים חיסון משושה". גם החיסון הזה, אגב, לא נכלל בין המטלות הרשמיות של הווטרינר העירוני.

הכלבייה צפופה מאוד, מרחב המחיה מצומצם, אבל יש כמה נקודות אור. האדריכל תיכנן את המקום כך שבכל פעם חלק אחר ממנו ייחשף לשמש במשך היום. כשד"ר רז החלה לעבוד שם, היא מספרת, היו מבנים ישנים ופרוצים לרוח משני הכיוונים, ודבר ראשון היא כיסתה הכל ביריעות פלסטיק. אחרי שנה כבר נבנו מבנים חדשים, וכעת המשרד לאיכות הסביבה הקצה 300 אלף שקל לשיפוץ מבנה נוסף, שבינתיים מתגוררים בו 15 כלבי השמירה של המקום. "אלה כלבים שאנשים ויתרו עליהם. בלילה אנחנו משחררים אותם בשטח", היא אומרת. הצצה בכלבים האלה, שנובחים בטון שונה לגמרי מכל השאר, מספיקה כדי להבין שהם מסוגלים למנוע מעבריינים לפרוץ למקום כדי לגנוב כלבים לקרבות כלבים. בשעות היום, לעומת זאת, מסתובבים במתחם שלושה חמורים, ניצולי התעללות שעברו שיקום. "הם נורא מצחיקים, לפעמים הם נכנסים לרגע למשרד וזו בעיה, הם אוהבים לאכול ניירות".

ליד הכלבייה יש חתולייה קצת מוזנחת ("תלמידים באים לנקות אותה, והשנה הם עוד לא הגיעו"), אבל החתולים נראים מרוצים בחדר הגדול שבו הם נמצאים. חלק מהם מטפסים לגג ומשם קופצים למטה ("בכל פעם אנחנו מחזירים אותם"). בכלבייה יש שלושה מתנדבים קבועים, "אחת מהם באה בימי שישי לטייל עם הכלבים, היא מנכ"לית של איזו חברה. אני רוצה מאוד שיבואו מתנדבים נוספים", אומרת ד"ר רז.

את הכלבייה מלווה עמותת רוטרי לוד. התשלום תמורת אימוץ כלב (כולל עיקור וסירוס) מועבר בחלקו לעירייה (עלות השבב והחיסון נגד כלבת) וההפרש נשמר בעמותה. הכסף הזה מיועד ל"כל האקסטרות", כדברי ד"ר רז, "לקניית חיסוני משושה, זה הכי חשוב, וגם תמורת שיעורי אילוף וניתוחים. הנה הכלב עם הגבס, שילמנו 5,000 שקל על ניתוח אורתופדי בשבילו".

רגע לפני שיוצאים מחדרה, העמוס שקי מזון רפואי לכלבים, היא מפנה את תשומת הלב לתמונה שעל הקיר: "זה ביירון, הוא היה כאן שנתיים וכבר התייאשנו מלמצוא לו בית. היום הוא חי כמו לורד בתל אביב. אני מסתכלת עליו כל יום ונשארת אופטימית".

"אחרי מי את רצה?"

ד"ר תיקה בר-און, הווטרינרית העירונית של פתח תקוה זה שלוש שנים וחצי (ועוד חמש שנים כסגנית), מדברת במונחים של שינוי תדמית: "כלביות עירוניות בדרך כלל נראות כמו בית סוהר. אני מנסה ליצור מקום שגם לכלבים יהיה בו טוב, וגם למי שבא לבקר יהיה כיף".

הכלבייה החדשה, שנפתחה רשמית לפני שלושה שבועות (הקודמת שכנה ליד בית המטבחיים העירוני), אכן מסבירה פנים. המקום מצוחצח, התאים מרווחים יחסית, ובחלק מהם יש חצר קטנה שאפשר להתחמם בה בשמש. בערב סוגרים את החצרות האלה בתריסים חשמליים כדי להגן מפני הקור.

ד"ר תיקה בר-און בכלביית פתח תקוה: "הרבה כלביות עירוניות נראות כמו בית סוהר. אני מנסה לשנות את התדמית" (תצלום: דניאל צ'צ'יק)

במקום כ-90 כלבים מכל הסוגים והגדלים. בכלוב הראשון יש שישה גורים, באחרים יש בדרך כלל שני כלבים בלבד. בתאים אין שמיכות או ריפוד על הדרגשים, "כי אנחנו שוטפים כל הזמן את התאים", מסבירה ד"ר בר-און. אבל יש חצר גדולה לשחרור הכלבים, ומתכוונים לשפץ אותה, להוסיף עצים וספסלים. בינתיים היא משרתת כפי שהיא את המתנדבים שמוציאים את הכלבים לטיול.

ד"ר בר-און לא מפסיקה לחשוב על רעיונות לשיפור המקום: מאחורי הכלבייה הוקצה שטח לאורווה לסוסים וחמורים שמוחרמים מהבעלים בגלל התעללות, והיא תיבנה בהמשך, ובתכנון גם לבנות חתולייה ולהעביר את המשרדים למבני קבע במקום הקרוואנים. עובדי המחלקה יוצאים לבתי ספר בעיר כדי להרצות על נושאים כמו טיפול בחיות מחמד, חשיבות העיקור והסירוס, צרכנות נבונה והרעלות מזון, ו"אני רוצה שהם יבואו לפה, שזה יהיה מרכז וטרינרי לכל דבר עם חדרי הדרכה", היא אומרת. היא גם מתכננת להפוך חלק מהתאים לפנסיון, "לא כי אני מחפשת לי עוד עבודה, אלא כדי שהציבור יבין שיש כאן מקום שיודע איך לטפל בכלבים". עוד פרויקט הוא "חבר לחיים", שבו יפנו לאוכלוסיות מבוגרות, לבתי אבות, יקיימו הרצאות, ינסו לשכנע לאמץ כלב או לבוא להתנדב.

השנה התקיים בכלבייה בפעם השנייה מבצע של התרמת דם לכלבים, ולבעליהם. הכלב תורם לבנק הדם בבית החולים הווטרינרי בבית דגן, והבעלים תורמים למד"א. מבצע נוסף שיזמה נקרא "המחלקה הווטרינרית באה אליך". "אנחנו באים למתנ"ס, בדרך כלל ביום שישי, ומחסנים במקום נגד כלבת. זו גם דרך לשפר את השירות לתושב".

"מרוב שיש לי דברים לעשות אני מרגישה שרק התחלתי לעבוד אתמול", אומרת בר-און. "העובדים שלי אומרים לי, תירגעי קצת. אחד הפקחים שאל אותי היום, אחרי מי את רצה?"

אחת לשבוע באים לכלבייה ילדים אוטיסטים מחטיבת הביניים רבין בעיר כדי לטייל עם הכלבים וגם לעבוד בניקיון. "זה נותן להם המון וגם לנו", אומרת ד"ר בר-און. בשנה שעברה, היא מספרת, "אימצנו שני גנים לחינוך מיוחד". היא מציינת בסיפוק כי אנשים רבים מעוניינים להתנדב במקום. "אנשים מאוד רוצים לעבוד. לפעמים אלה אנשים שלא יכולים לגדל בעצמם חיה. יש אנשים שמעוניינים אפילו לעבוד במשרד".

ד"ר בר-און משקיעה מאמץ רב כדי לעודד אימוץ כלבים מהכלבייה, מפרסמת את תמונותיהם באתרי אינטרנט, מארגנת ימי אימוץ. היא גם יזמה סרט תדמית קצר על הכלבייה, שהוקרן בכל המסכים של רשת בתי הקפה ארומה. איך הגתה את הרעיון הזה? "ישבתי בארומה וראיתי שהם מקרינים סרטים למען הקהילה. התקשרתי מיד למנכ"ל וביקשתי ממנו להשתתף בפרויקט והוא הסכים. זה אכן עבד, אנשים באו לאמץ".

ומה היא עושה בכלבים "שאנשים ויתרו עליהם", כפי שהיא מכנה זאת? "אני מקבלת כלבים רק עד גיל חמש, כי יש סיכוי למסור אותם לאימוץ. אם בא מישהו עם כלב בן 10 אני אומרת לו, 'תמצא לו פתרון, זו אחריות שלך. אני לא הולכת להרדים אותו כאן'". היא גם מקבלת כלבים משוטטים מיישובים סמוכים, כמו ראש העין והוד השרון, על בסיס מקום פנוי. המגמה הזאת לברור את הכלבים, בניגוד למשל לעמותת צער בעלי חיים תל אביב שמקבלת כל כלב, מאפשרת להמית פחות כלבים ותורמת לתדמית החיובית של הכלבייה. מדו"ח שהוגש במאי השנה למנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות מתברר שב-2007 נכנסו לכלבייה 1,179 כלבים, ומתוכם הורדמו 266 כלבים חסרי שבב. יחסית לכלביות עירוניות אחרות, זהו אחוז נמוך.

פרויקט חדשני, אך גם שנוי במחלוקת, שמעורבת בו המחלקה הווטרינרית הוא בניית מאגר ד-נ-א לכלבי העיר. זו יוזמה של ראש העיר יצחק אוחיון, שמנסה לנקות את העיר מגללי כלבים. כעת הפקחים אינם יכולים להוכיח מי הכלב שעשה צרכים, ומי הבעלים שלא אסף אותם. בעזרת המאגר תהיה אפשרות לאתר את הבעלים.

"זה רעיון שהועלה בעבר, אבל עוד לא ניסו אותו בעולם", אומרת ד"ר בר-און. "כדי ללמוד את הנושא יצאנו לפיילוט. השגתי תקציב של 120 אלף שקל מהעירייה, בחרתי את שכונת נוה עוז שיש בה 400 כלבים, עשיתי אסיפת תושבים והסברתי שצריך לשמור על איכות הסביבה ועל הסכנה של מעבר מחלות דרך הגללים. ביקשתי לתת דגימת ד-נ-א מהכלב (דגימת רוק), ורבים נענו בחיוב. מעטים טענו שזו חדירה לפרטיות, שזה 'האח הגדול' של הכלבים. הצבנו בשכונה פחים לגללים ומי שאסף קיבל פרס (קופסה לאחסון שקיות שתולים על הקולר של הכלב). הגישה היא לתת פרס ולא קנס, גם אין כעת חוק שמאפשר לי לתת קנס על סמך דגימת ד-נ-א".

מעניין שכבר בתקופת הפיילוט התמעטה כמות הגללים המפוזרים ברחובות. "אנשים נעשו מודעים לעניין. בעקיפין זו גם מלחמה בכלבים המשוטטים. אם הבעלים יידעו שאפשר לזהות את הכלב שעשה את הקקי, אנשים גם לא ישחררו אותו לטייל לבד. הקנס על כלב משוטט הוא 660 שקל". וההתעסקות הזאת איננה מוגזמת? "לא, כולנו רוצים עיר נקייה. יש בפתח תקוה 9,000 כלבים רשומים, והם מייצרים בעיה. עוד לא הצלחנו לחנך את הבעלים לאסוף את מה שהכלבים משאירים".

הפרויקט הזה מעיד על שיתוף הפעולה שלה עם ראש העיר. "נפלתי על ראש עיר שנותן תקציב לבעלי חיים", היא אומרת. "ברור שנלחמתי על כל דבר, אבל אם היו שמים לי רגליים אז לא הייתי יכולה לזוז".

לאימוץ והתנדבות: כלביית פתח תקוה, טל' 9303647-03; כלביית לוד, טל' 9279934-08. חבילת האימוץ כוללת עיקור או סירוס