אבן דרך

יום שישי 07 בנובמבר 2008 05:04 מאת: יובל סער

שרטוטים, הדפסים, סקיצות ומכתבים אישיים. הצצה אל ארכיון האדריכלית ומעצבת הפנים דורה גד שמסתתר בחדר קטן במכללה למינהל בראשון לציון


דורה גד

פרסומת

דבר לא מרמז על מה שמסתתר מאחורי הדלת הצבועה בכחול, אחת מני רבות בקומה השנייה של המבנה שבו שוכן החוג לעיצוב פנים במסלול האקדמי של המכללה למינהל בראשון לציון. מעל הדלת אורות הניאון דולקים, ומצדו השני של המסדרון יושבים סטודנטים מול שורה של מחשבים, טרודים במשימות אקדמיות. מהחדר בהמשך המסדרון נשמע קולו של אחד המרצים. רק שלט קטן מרמז על מה שבפנים: "542, עיצוב פנים, ארכיון דורה גד".

גם לאחר שנכנסים לחדר עדיין קשה להבין את גודלו וחשיבותו של האוצר שמסתתר בו. החדר קטן ממדים, ואת רוב החלל שלו תופסות ארבע שידות עץ רחבות ובהן עשרות מגירות, מסוג השידות שאדריכלים משתמשים בהן כדי לאחסן שרטוטים. פתיחה אקראית של אחת המגירות תגלה את הקסם שחבוי בהן: עשרות אלפי מסמכים, שרטוטים, הדפסים, תצלומים ודפי סקיצות, שהיו שייכים לאדריכלית ומעצבת הפנים דורה גד, כלת פרס ישראל לאדריכלות.

האוסף כולל גם תצלומים, מסמכים ומכתבים אישיים של גד, כמו תעודת העלייה שלה לארץ ישראל או תעודת הנישואים שלה. יש בו גם תוספות מאוחרות יותר לארכיון העבודות שלה, וביניהן העיצובים המקוריים שעיצב דן רייזינגר לסניפי המשביר לצרכן בזמן שעבד לצדה של גד, שהיתה מעצבת הפנים של הרשת.

קשה שלא להתרגש כשאוחזים ביד את השרטוטים המקוריים של גד או כשמעיינים בספרי הסקיצות של מי שהיתה מזוהה יותר מכל אדריכל אחר עם ה"ישראליות", כפי שכתב רן שחורי בקטלוג תערוכת הרטרוספקטיווה האחרונה שלה במוזיאון תל אביב ב-1994 שאצרה ציונה שמשי. זו גם הסיבה שקשה להאמין שאלפי המסמכים עדיין לא קוטלגו או הגיעו לארכיון מסודר יותר, אף שעברו חמש שנים מאז מותה של גד. הסיבה, כצפוי, כלכלית.

המחלקה הראשונה של מטוסי 474 הראשונים של אל על בתכנון דורה גד

פרופ' אריה סיון, ראש החוג לעיצוב פנים, מסביר: "מאחר שלא היו לגד ילדים או משפחה קרובה בארץ, יורשיה ביקשו לתרום את הארכיון שלה למוסד ציבורי. אז נכנסנו לתמונה. אני זוכר את הפעם הראשונה שנכנסנו למשרד של גד, ששכן במוסך הגדול של ביתה בקיסריה. אמרנו שאנחנו מוכנים לקחת את כל מה שיש שם, גם את הפריטים שלכאורה לא היו רלוונטיים לתחום עיצוב הפנים, כמו הספרים של בעלה או התצלומים המשפחתיים.

"העמסנו את שידות המגירות שנמצאות כרגע בארכיון כמו שהן על כל תכולתן, את הכיסא ואת שולחן העבודה שלה, את הספרים של בעלה. היה בזה משהו מאוד נוגע ללב, לפלוש ככה לחיים של מישהו אחר. זה עשה לי משהו, קצת כמו לפלוש למקום קדוש".

סקיצה לאולם קולנוע בבית גבריאל בחוף צמח, הכנרת, בתכנון דורה גד

הוא החל לעבור על עשרות אלפי המסמכים, אבל מהר מאוד הבין שאין לו די כוח אדם, זמן או תקציב לכך. בנוסף, מסמכים רבים היה קשה לפענח. למשל, שרטוטים ללא מקור, תצלומים אישיים ללא כיתובים, וחומרים נוספים שאין דרך לתארך.

כדי שבכל זאת ייעשה בארכיון שימוש הציע סיון לאדריכלית ד"ר הדס שדר ללמד קורס שיתבסס על הארכיון ועל עבודתה של דורה גד. השניים סבורים שלמסמכים יש חשיבות רבה מאחר שתחום עיצוב הפנים בארץ אינו מתועד. דרך התבוננות בספרי הנסיעה ובספרי הסקיצות שלה אפשר ללמוד, למשל, כיצד התבוננה על הסביבה ואילו פרטים בחרה להעתיק אל היומן.

ביתה הפרטי בקיסריה

עבודת הדוקטור של שדר עסקה בשיכון הציבורי בארץ. מה שמשך אותה לארכיון של גד היה העיסוק במחקר ההיסטורי. כשהחלה לעבור על החומרים בארכיון, הרשימו אותה במיוחד הדרך המדויקת שבה שירטטה גד את הפרספקטיבות שלה, והשימוש העז שלה בצבעים, כמו למשל בפרספקטיווה ששירטטה לאולם הקולנוע שבבית גבריאל. "יש בזה משהו מאוד חזק שלא רואים בצילום", היא אומרת. "בפרספקטיווה, הגלריה, הקיר והמדרגות צבועים באותו הצבע, בעוד שבמציאות כל אלמנט הוא קצת שונה. זה מראה שבמחשבת התכנון של גד היא לא התייחסה למרכיבים האלה בנפרד, אלא ראתה בהם מסה אחת גדולה של חומר שהיא חפרה בו ומתוכו הוציאה את המדרגות ויצרה את הקיר. זה תהליך שאי אפשר לראות מהתבוננות בתוצאה הסופית".


חלק מרכזי בעיצוב הארץ

דורה גד נולדה ב-1912 כדורה זיגל בעיירה קמפולון בבוקובינה שברומניה, ולמדה אדריכלות והנדסה בווינה. ב-1936 עלתה לארץ ישראל עם בעלה הראשון, האדריכל יחזקאל גולדברג-גד, ובמשך כ-20 שנה עבדה עמו במשרדם המשותף בתל אביב, עד למותו ב-1958. שנה לאחר מכן, ב-1959, נישאה בשנית לאלוף במיל' אפרים בן-ארצי, לימים יו"ר חברת אל על, שמת ב-2001, שנתיים לפני מותה.

עיקר פרסומה של גד היה בין 1950 ל-1970, השנים שבהן השקיעה הממשלה משאבים רבים בפיתוח הארץ. לגד היה חלק מרכזי בעיצוב ובייצוג החזותי של הממלכתיות הישראלית. עבודותיה במשך עשרות שנים הן ארכיון סמלי הלאום הישראלי: עיצוב הפנים של בניין הכנסת ומוזיאון ישראל בירושלים (שעליו זכתה בפרס ישראל ב-1966 עם האדריכל אל מנספלד), עיצוב הפנים של המלונות הגדולים הראשונים ובהם השרון בהרצליה והילטון בתל אביב, הספרייה הלאומית באוניברסיטה העברית בגבעת רם, מטוסי אל על ורבות מאוניות הנוסעים של צים, ובראשן אוניית הדגל של הספנות הישראלית, "שלום".

גד שילבה בעבודותיה יצירות אמנות רבות ותרמה לצמיחת דור חדש של אמנים ישראלים, וביניהם דני קרוון ויעקב אגם, שלהם נתנה לראשונה במה. המאפיינים הבולטים של עבודתה היו שילוב בין מקומיות ואוניוורסליות, מודרניות ואוריינטליות, תיעוש ומלאכת יד, ושימוש בצבעוניות עזה.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(1 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5