נופלת בין הכיסאות

יום שלישי 08 ביולי 2008 05:17 מאת: בן שלו

טקסטים דחוסים שמתארים נפש רגישה ונאבקת, ומספר לא מבוטל של לחנים טובים הופכים את האלבום החדש של ירונה כספי ליצירה שכדאי להקשיב לה. אז למה אנשים לא נוהרים להופעות שלה?

"אין יותר עצוב מלב שכובה", שרה ירונה כספי לקראת סוף ההופעה, בשיר המצוין "מוצאי חג". הנה עוד דבר עצוב: לראות זמרת טובה, שהוציאה ממש עכשיו אלבום מוצלח, מופיעה מול מספר זעום של אנשים, ועוד במועדון גדול. הבארבי, שאיכלס שלשום אולי 30 איש, נראה הרבה יותר בודד והרבה פחות טעון בחשמל מאותו חדר נעורים אפלולי, אי אז בתחילת שנות ה-90, שבו כספי בת ה-17 נאחזה בבס שלה כמו בקרש הצלה עם מיתרים - תמונה שמי שראה את הסרט "בעניין הבסים" כנראה לא יוכל לשכוח.

מדוע כל כך מעט אנשים באו להופעה? אולי מפני שהמוסיקה של כספי נופלת בין שני כיסאות: מצד אחד, היא מחוספסת ופגיעה מכדי לדבר לקהל של מיינסטרים, שרוצה את זה ארוז יפה; מצד שני, היא לא מכוונת את עצמה לנישה צרה אך מגובשת של שוחרי מוסיקה אלטרנטיווית כזאת או אחרת. זאת מן הסתם לא הסיבה היחידה למיעוט הקהל, אבל דבר אחד ברור: אם אנשים לא נוהרים להופעות של כספי, זה לא משום שבמוסיקה שלה אין עניין לציבור. טקסטים דחוסים שמתארים נפש רגישה ונאבקת, מספר לא מבוטל של לחנים טובים, הגשה שיש בה תנועה יפה בין רכות לקושי ובין שתיקה לצעקה - כל האיכויות האלה הופכות את "הירקון 51", האלבום החדש של כספי, ליצירה שכדאי מאוד להאזין לה.

אחת האגדות האורבניות של הרוק היא שההופעות הכי טובות קורות כשבקהל יש שניים וחצי אנשים. מתי בפעם האחרונה ראיתם דבר כזה קורה? אולי במועדון זעיר, אבל לא בחלל גדול כמו הבארבי. הופעה טובה היא תמיד מפגש בין האנרגיה שבוקעת מהבמה לבין האנרגיה שמוחזרת מהקהל, וכדי שמפגש אנרגיות כזה ייווצר צריך מאסה מסוימת של קהל. כשאין מאסה כזאת, כמו שקרה שלשום, צריך שיקרה נס - או שהאמן יהיה בעל אישיות מתריסה במיוחד - כדי שההופעה תתרומם.

תצלום: דניאל צ'צ'יק

כספי היא לא אמנית מתריסה, ושום נס לא התרחש בהופעה שלה. אבל בהתחשב בתנאים שבהם היא התקיימה, הזמרת והלהקה שלה (עומר הרשמן בגיטרה, יאיר יונה בבס ורן יעקובוביץ' בתופים) ראויים למחמאות על כך שהצליחו להעמיד הופעה מכובדת. בשני שירים בלבד - "מוצאי חג" ו"חוף", למלים של רפי וייכרט - הורגשה תנופה אמנותית אמיתית; אלה היו הרגעים היחידים שבהם המוסיקה הסוחפת השכיחה לחלוטין את מיעוט הקהל. בשירים אחרים, שזכו לביצועים טובים למדי ("כדורי סרק", "לשונות מתערבלים", "אתה הוא האיש החדש"), קשה היה שלא לדמיין איזו תוספת עוצמה היו מעניקים עוד 100-150 איש בקהל.

כמה הצעות לשיפור לקראת ההופעה הבאה. ראשית, ספק אם כספי צריכה את הקלידים שבהם ניגנה בארבעה-חמישה שירים. זה לא רק נראה סטאטי להחריד, זה גם נשמע לא טוב (למעט ב"חוף", שבו כספי ניגנה ללא הלהקה). שנית, היא יכולה לוותר על הדיבורים המגושמים בין השירים. והכי חשוב: שתמצא מקום אחר, יותר קטן ואינטימי, שיבליט את הכוח של השירים שלה במקום לטשטש אותו.

ירונה כספי. בארבי תל אביב, 6.7