חיה רעה, כלומר מכונה טובה
יום שני 14 באפריל 2008 05:55 מאת: קתרין ונסן, לה מונד
כבר ב-2050 יהיה אפשר כנראה לקיים יחסי מין עם רובוט, שיזכיר יצור אנושי ויוכל לבטא רגש. האם זו בשורה משמחת?
לעשות אהבה בלי תסביכים בגיל 80, להגשים את הפנטסיות הנועזות ביותר באופן וירטואלי באינטרנט, להצטייד באובייקטים מיניים בטכניקה שכיום היא בלתי נתפשת - בעוד 20 שנה עשוי כל זה להיות חלק מחיינו. אבל כל זה מחוויר לעומת החזון שפורש חוקר הבינה המלאכותית הבריטי דייוויד לוי. את מהות החזון מגדירה כותרת העבודה שהגיש לוי לאוניברסיטת מסטריכט שבהולנד - "יחסים אינטימיים עם בן זוג מלאכותי".
הספר שכתב בעקבות עבודה זו זכה לכותרת מפורשת יותר: "אהבה וסקס עם רובוטים: התפתחות היחסים בין האדם לרובוט" (הוצאת הארפר קולינס) - ובשניהם טוען לוי טענה מרכזית אחת: בשנת 2050 ידמו לנו הרובוטים במידה כה רבה, הן בהיבט הפיסי והן בזה ההתנהגותי, שבני אדם יתאהבו בהם ויקיימו אתם יחסי מין.
במבט ראשון זה נראה מופרך. האם מה שחסר לרובוטים כדי לפתות אותנו הוא רק מראה דומה? ומה על הרגש? אבל ההצלחה של משחק הטמגוצ'י ושל האייבו, הכלב הרובוט של חברת סוני, מלמדת כי הצורך שלנו בקשר רגשי עשוי בהחלט להתנקז אל יצורים וירטואליים, אפילו עד כדי שיגעון. אשר להיבט המיני כשלעצמו - כיום, כאשר צעצועי מין נמכרים באמצעות קטלוגים של חברות המוכרות גם ביגוד לתינוקות ומוצרי חשמל לבית, וכאשר הזכות לעונג היא סיסמה נפוצה, נראה כי המכשולים בדרך להגשמת החזון של לוי אינם בעלי אופי מוסרי בהכרח אלא בעיקר טכני. ובמישור הזה יש הרי התפתחות מתמדת.
בובות אהבה עשויות סיליקון מושכות כיום רק כמה אלפי חובבים בעולם, רובם גברים, רווקים עם בעיות רגש. אבל מה יקרה אם אלופות הסקס הבטוח האלה, בעלות העור החלק להפליא, יוכלו לנוע "באופן טבעי"? מה יקרה אם יוכלו ליזום? ומעל לכל - אם תהיה בהן "תוספת נשמה"? דייוויד לוי עצמו טוען שהמלה "אם" אינה הולמת. מבחינתו, השאלה אינה אם נקיים יום אחד יחסי מין עם רובוטים, אלא מתי. את התזה שלו הוא מבסס על ההתקדמות המהירה של המחקר החותר לצייד את המכונות ברגשות כמו אמפתיה: מומחי הבינה המלאכותית משוכנעים כי בשלב הבא יציידו את הרובוטים ביכולת "להגיב על רגשות אדם ברגשות אחרים ולהתנהג לפיכך טוב יותר עם בני אנוש".
אמנם אנחנו עדיין רחוקים מהיום שבו זה יקרה. כיום ההומנואידים (רובוטים דמויי אנוש) המפותחים ביותר מסוגלים רק בקושי להבחין בין שני בני אנוש. אבל המחקר אכן מתקדם, ומסיבה שאינה קשורה כלל למין: הזדקנות האוכלוסייה. היפאנים, המוטרדים מאוד מהזדקנות האוכלוסייה בארצם ומהסיוע הגדל שתזדקק לו, משקיעים הון עתק בתחום הבינה המלאכותית. האיחוד האירופי בתורו מקצה 2.5 מיליון יורו לפרויקט "פיליקס גרואינג", שמטרתו לפתח רובוטים שיוכלו לקיים אינטראקציה עם בני אדם ולחוש רגשות. ה"עוזרים" האלה יהיו עמוסים במצלמות ובחיישנים, וכדי להבין טוב יותר את התנהגותם של החולים ושל הזקנים שבהם יטפלו, הם יצוידו גם ביכולת לנתח את האופן שבו נע אדם, את נימת קולו ואת הבעות פניו. ניתוח זה יאפשר להם להגיב באופן המתאים - להרגיע את הנתון לטיפולם, להדריך אותו, וגם לנזוף בו.
ואם כל זה אמנם יקרה, מדוע לא לדמיין כי ב-2050 יהיה אפשר גם לחלוק מיטה עם אנדרואיד? יש כאלה שעצם הרעיון גורם להם חלחלה. להם עונה לוי, כי בן לוויה כזה יהיה מחונן במעלות רבות: נאמנות מוחלטת, מצב רוח יציב, נעורי נצח, וזה עוד לפני שהזכרנו את הביצועים המיניים המושלמים. וגם אפשר יהיה לתכנת אותו ל"מוד התלמדות" - באותה הקלות שבה אפשר יהיה לחלוק אתו "תנוחות וטכניקות ארוטיות מהעולם כולו" - וכל זה בלי קלקול ובלי כאב ראש.
התפתחויות אפשריות כאלה מעוררות אין-ספור שאלות. אילו השפעות יהיו להן על הזוגיות ועל המשפחה? האם יחסים עם רובוט ייחשבו לבגידה בבני הזוג? האם האהבה הרומנטית תוכל לשרוד? אבל מול המחנה המוטרד מפני התפתחויות כאלה והשלכותיהן ניצב מחנה אחר, הרואה לנגד עיניו תרחיש שונה לגמרי. בשנת 2050, אומרים אנשי מחנה זה, יהיה אפשר להוליד ילדים בלי יחסי מין, והאהבה הפיסית, כפי שאנו מכירים אותה מאז ומעולם, תאבד חלק ניכר מקסמה יחסית למציאות הווירטואלית. או-אז לא נקיים כלל יחסי מין בחיים האמיתיים, אלא רק באמצעות מחשב, או מה שיתפוס את מקומו.
הנחה זו נשענת על הטכנולוגיות המדמות תחושת מגע אשר מותאמת לחוויה הוויזואלית או הקולית. צד זה של המציאות הווירטואלית אמנם בחיתוליו עדיין, אבל יישומיו יהיו רבי ערך, הן בעולם המשחקים והן בתעשייה. מחר תוכל אם שילדה בוכה בבית להרגיע אותו ממשרדה בלטיפה על הלחי, ובן זוג שייצא למסע יוכל לנשק את חברתו על שפתיה.
ומחרתיים? מחרתיים אנו עשויים ללבוש משהו שאפשר לדמיינו כתחתונית רכה להפליא, מכוסה בצדה הפנימי בקולטנים-מעוררים מיקרוסקופיים. מערכת זו תהיה רשת שתוביל זרם עצום של נתונים על תחושות מגע - ותצויד בכוח חישוב שיאפשר לה לטפל במיליוני פריטי המידע הללו בו ברגע. די יהיה אז בלבישת העור ה"אינטליגנטי" הזה ובהתחברות לסייברספייס כדי לשדר ולקלוט תחושות מגע על פי בחירתנו. וזה, אומר הסוציולוג האמריקאי ג'יימס יוג מטריניטי קולג' שבקונטיקט, יאפשר לנו ליהנות עד סוף המאה מיחסי מין וירטואליים "שיהיו מספקים ממש כמו יחסי בשר ודם".
עניין אחד עשוי בכל זאת לחבל בהתפתחותו של שוק זה: התפתחות אפשרית של שוק הפרומונים, אותו חומר כימי המופרש אצל מינים רבים של בעלי חיים ומעורר (בין השאר) משיכה לצורכי הזדווגות והתרבות. אם תוכח יעילותם של הפרומונים האנושיים - ובינתיים זה לא קרה - אם אפשר יהיה לייצר פרומונים סינתטיים ולשלב אותם בבשמים, עשוי אפרודיזיאק זה לנחול הצלחה עצומה. ובמקרה הזה, הרובוטים והמחשבים לא יוכלו להגיב ולהעריך.